עריכת הדף "שלמה גלפרין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[חודש אב]] [[תרצ"ג]] ב[[וויטבסק]] לאביו הרה"ח ר' חנוך הענדל (העניך) גלפרין, ולאמו מרת חיה פערלא.

בשנת תרצ"ח, בהיותו ילד בגיל 5, נאסר אביו לאחר שנתפס על ששימש כשוחט, וכשהשתחרר מהמאסר היה חלוש מאוד ובקושי היה אפשר להכירו.

אחיותיו נפטרו לאחר שחלו במחלה קשה.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השניה]] גוייס אביו לצבא ונשלח לחזית, ממנה לא חזר, והוא התייתם מאביו עוד לפני שהספיק לחגוג את גיל המצוות. כשהצבא הגרמני חדר לרוסיה, ברחה אמו יחד איתו לעומק ברית המועצות והגיעו ל[[טשקנט]] שבאוזבקיסטן, ובמשך הזמן התקבצה שם קהילה חב"דית וכך עברו עליו שנות ילדותו, למד בחיידר המחתרתי בטשקנט שפעל בביתו ובין השאר למד אצל ר' [[ישראל לוין]] ור' [[צבי הירש רבינוביץ]], בהמשך, למד אצל המשפיע הרב [[שלמה חיים קסלמן]] והתחבב עליו מאוד וכן למד אצל ר' [[ניסן נמנוב]].

בין חבריו לספסל הלימודים היו המשפיע הרב [[שלמה פלדמן]] הרב [[אייזיק שווי]] והרב [[גרשון מענדל גרליק]].

ניחן בכשרונות נדירים, ובחגיגת בר המצווה שלו חזר בעל פה מאמרים מתוך ספר המאמרים תרס"ו במשך כשלוש שעות ללא הפסקה.

עם סיום המלחמה הצטרף עם אמו למבצע הבריחה מרוסיה של אלפי החסידים שנודע לימים בשם '[[יציאת רוסיה תש"ו]]', והצטרף כתלמיד לישיבה החסידית שהוקמה במחנה העקורים ב[[פוקינג]], ובהמשך עברו לצרפת ומשם לארץ הקודש.

===בארץ הקודש===
עם עלייתו לארץ הקודש, נמנה על התושבים הראשונים של [[כפר חב"ד]], והחל לעסוק לפרנסת משפחתו בעבודת האדמה.

כעבור מספר שנים, עבר מכפר חב"ד וקבע את מושבו ב[[לוד]], ונכנס ללמד בישיבת תומכי תמימים בפרדס בלוד, על אף גילו הצעיר, ונודע בכשרון ההסברה שלו כשתלמידים רבים ביקשו להתקבל דווקא לכיתתו.

בשנת [[תשי"ח]] התחתן עם רעייתו מרת עדנה למשפחת כהן, וכיון שבאותה שעה כבר היה יתום משני הוריו, שימש ר' [[שלמה חיים קסלמן]] כשושבין בחתונתו, ור' [[אברהם מאיור]] התוועד באריכות בשבע ברכות שלו.

במשך שנים, חזר מידי שבת וחג ענייני חסידות בבית הכנסת המרכזי של קהילת חב"ד המקומית, [[בית הכנסת בית אריה]], כשלעיתים קרובות היה חוזר על מאמרים ארוכים במיוחד.

לאחר עשרים שנות הוראה בישיבה, עזב את עבודתו בישיבה והחל לשמש כאזרח עובד צה"ל ועסק בתחום הכשרות במחנה צה"ל שבצריפין, כשאת זמנו הפנוי הוא מנצל לזיכוי חיילים במבצע תפילין.

עסק במבצעי הרבי, הקים כיתה ללימודי קודש אחר הצהריים, כחלק מעיסוקו ב[[מבצע חינוך]] במסגרת [[חדרי תורה אור]], והיה מקים בקביעות סוכה בסמוך לבנין העירייה שם היה מזכה יהודים ב[[נטילת לולב]].

שימש כרב בית הכנסת 'מחזיקי הדת' בלוד.

היה מקושר לרבי בלב ונפש ותמיד נשמע בביתו קולו של הרבי מטייפ שהיה מונח על השולחן{{הערה|מלבד הקלטות שהצליח להשיג, נהג להגיע לשידורים שנערכו מהתוועדויות הרבי עם הרדיו הביתי בתוך סל, והיה מקליט מהשידור את דברי הרבי, ולאחר מכן היה שומע את דברי הרבי שוב ושוב.}}.

בימי הסכמי 'קעמפ דיוויד' יזם את ההוצאה לאור של החוברת 'לא תעמוד על דם רעך' (נגד הסכמי קעמפ דיייוויד והחזרת שטחים) אותה ערך, ובצניעותו, לא ציין על החוברת את שם המחבר.

בשנתיים האחרונות לחייו איבד את ראייתו, וכשלמד בחברותא עם ר' אפרים הלפרין, בכל פעם ששגה החברותא בקריאתו - היה הרב גלפרין מתקן אותו.

נפטר ב[[ו' אדר]] [[תשס"א]].

זכרונותיו התפרסמו כהוספה לספרו 'באר מים חיים'.