עריכת הדף "שלימות המצוות על פי חסידות" (פסקה)

==מקורות במדרש== 
ב[[חסידות]] מובא מקור על זה ממדרש ספרי על הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ", מובא מקור נוסף לחשיבות קיום ה[[מצוות]] גם בעתות [[גלות]] ופיזור. המדרש, המיוחס לדברי [[רבי יוחנן]], קובע כי אף ש[[הקדוש ברוך הוא]] מביא את ישראל ל[[גלות]] מארצם, עליהם להישאר מצוינים ב[[מצוות]]. רעיון זה אינו מתייחס רק ל[[קרבנות]], אלא לכלל [[מצוות]] ה[[תורה]]{{הערה|ראה גם תורת מנחם תשמ"ג ח"ג ע' 1476.
.}}.

הספרי מדמה את המצב למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. המלך מצווה עליה להמשיך ולהתקשט בתכשיטיה, "וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". בדומה לכך, [[הקב"ה]] אומר ל[[ישראל]]: "בני, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם  חדשים". כלומר, קיום ה[[מצוות]] ב[[גלות]] מבטיח שהן לא יהפכו לזרות וחדשות עם השיבה ל[[ארץ ישראל]], אלא יהיו מוכרות וטבועות בלב העם.

על דרך זה מבואר ב[[מדרש]] על דברי [[ירמיהו הנביא]]{{הערה|פרק ל"א, פסוק כ'.}}: "הציבי לך ציונים". שמתייחס ל[[מצוות]] ש[[ישראל]] מצוינים בהם, כלומר, המצוות מהוות מעין "ציוני דרך" וסימני היכר המלווים את [[עם ישראל]] לאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות קשות של [[גלות]] ונדודים.

רעיון זה מדגיש את תפקיד ה[[מצוות]] כשומרות על זהותו של [[עם ישראל]] ומבטיחות את המשכיות הקשר שלו עם [[הקדוש ברוך הוא]] ועם תורתו, ללא תלות במקום או בזמן. הן מהוות גשר המחבר את העבר, ההווה והעתיד של העם, ומכינות אותו ל[[גאולה]] שלמה ולשיבה ציון.

=== '''<big>קיום המצוות בגלות</big>''' ===
בפשטות דברי הספרי מציגה את קיום ה[[מצוות]] בזמן ה[[גלות]], מחוץ ל[[ארץ ישראל]], כ"ציונים" – סימנים. אולם, ב[[חסידות]] מוסבר שבעומק העניין, גם כלל ה[[מצוות]] כיום (כולל אלו שקוימו בזמן [[בית המקדש הראשון]] ו[[בית המקדש השני|השני]]) הן בגדר "ציונים" בלבד. 

הן משמשות כסימן וזיכרון לקראת קיום ה[[מצוות]] השלם והמושלם שיתקיים [[לעתיד לבוא]], לאחר ה[[גאולה]]. כמו כן, במקומות רבים מבואר על פי הספרי שה[[מצוות]] שאנו מקיימים כיום הן בבחינת "[[חינוך]]" והכנה ל[[מצוות]] העתידיות. חשוב להבין שכל זה לא גורע במאומה מהחיוב המוטל עלינו לקיים את ה[[מצוות]] כעת.

מאידך גיסא{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 645 הערה 36 וש"נ. ובכ"מ. ובדא"פ יש לקשר זה עם המבואר בכ"מ (ראה לקו"ש חל"ה ע' 23 בהערה) אודות מעלת קיום המצוות בזמן החינוך לגבי הזמן שנעשה גדול ומחוייב בדבר, לפי שאז הו"ע התקשרות עצמית עם הקב"ה, ועד"ז מבואר בכ"מ שהעבודה בזמן הגלות הוא מצד העצם וזהו הכנה לקיום המצוות דלע"ל (ראה שיחת ש"פ וארא תשנ"ב. בכ"מ). ראה גם סה"ש תש"נ ח"ב ע' 577 הערה 164.
}}, ישנה מעלה יתרה דווקא ב[[מצוות]] שאנו מקיימים כיום ב[[גלות]]. הן אלו הגורמות להשלמת מצב של "כמצוות רצונך" – רמת קיום [[מצוות]] מושלמת שתתגלה [[לעתיד לבוא]]. אף על פי שעיקר קיום ה[[מצוות]] באופן של "כמצוות רצונך" יהיה רק [[לעתיד לבוא]], ההכנה לכך מתבצעת על ידי קיום ה[[מצוות]] כיום, בתכלית השלמות האפשרית בזמן ה[[גלות]].

בנוסף, מכיוון שכל העניינים העתידיים הם נצחיים, הם נצחיים גם "למפרע" (כלומר, קיימים באופן נצחי גם בדיעבד). לכן, ייתכן שמעין ו[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה]] מאותה שלימות של "כמצוות רצונך" יכול להתקיים כבר עכשיו{{הערה|תורת מנחם תשמ"ו ח"ד ע' 166. ולהעיר מתורת מנחם תש"נ ח"ג ע' 26 הערה 94. ס' הערכים חב"ד ח"ח ערך אזרח, ע' קמה-ו, קנב, קנו. תורת שמואל תרמ"א ע' תקעב.}}.

בפרט, כאשר האדם חדור במחשבה, ברצון ובתשוקה עזה לעניין ה[[גאולה]], "במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא". כתוצאה מכך, עבודתו הרוחנית מגיעה לתכלית השלמות, באופן המדמה את השלמות של "כמצוות רצונך".