עריכת הדף "שלום יהודה לייב גינזבורג" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[ג' חשון]] [[תרפ"ה]] כבן בכור לאביו הרב [[משה דובער גינזבורג|משה דובער]] ולאמו מרת דאבא ב[[מוסקבה]].

הוריו רצו לקרוא לו על שם [[אדמו"ר הרש"ב]] - שלום בער, אך שמו של אביו היה דובער, לכן קרוא לו את השם "שלום", כשלזה הוסיפו "יהודה לייב", על שם סבו מצד אמו, ר' [[יהודה לייב דוטליבוב]].
 
ב[[כ' כסלו]] [[תרצ"ח]], עלה עם משפחתו ל[[ארץ הקודש]], שם למד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב|אחי תמימים בתל אביב]], בישיבה היה תלמידו המובהק של הרב [[חיים שאול ברוק]], ובפטירתו קרע עליו קריעה כמנהג אבלים.

בשנת [[תש"ח]] [[נישואין|נשא]] את מרת זהבה בת הרב מנחם זאב בוטשאן-חסידה{{הערה|חסידה הינו התרגום של תיבת 'בוטשאן' בשפה הפולנית. היה חסיד אלכסנדר, וקשור גם ל[[חסידות גור]].}}. אחרי החתונה התיישב ב[[תל אביב]] ומאוחר יותר עבר לגור בעיר [[בני ברק]].

למד [[סמיכה לרבנות]], והוסמך על ידי הרב הראשי [[יצחק אייזיק הרצוג]] והרב צבי פסח פרנק.

אחרי מלחמת [[תש"ח]] שירת ב[[צה"ל]] בתפקיד [[שוחט ובודק]] עד לשנת [[תשי"ב]], וכשסיים את השירות עבד בהנהלת חשבונות.

לקראת שנת [[תשל"ז]] נסע עם זוגתו ושניים מילדיו, הרב [[משה דוב גינזבורג|משה דוב]] ובתו רות, לסידני לעבודה ב[[שחיטה]] שם שהה מספר שנים אז חזר לארץ. שני בניו האחרים, הרב [[יוסף שמחה גינזבורג|יוסף שמחה]] והרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג|חיים לוי יצחק]] נותרו בארץ, הראשון כ[[שליח]] והשני כתלמיד ב[[תומכי תמימים]].

היה ידוע כאומן במסירת סיפורים, ועסק הרבה בלימוד בכלל ובחסידות בפרט, בתפילה באריכות וב[[התוועדות|התוועדויות]] בין [[אנ"ש]].

במשך שנים רבות (בפרט בצעירותו) אירגן והנחה פעילות רבה של [[צא"ח]] בין בני תורה, ובפרט בישיבות תיכוניות, התוועדויות (במיוחד ב[[י"ב תמוז]] ו[[י"ט כסלו]]) ושיעורי [[תניא]] וחסידות.

מידי שבת היה מסתובב בין בתי הכנסת בשכונות החדשות בבני ברק, [[הקהלת קהילות|לחזור דברי חסידות בפני הקהל]]. בתחילת {{קישור אם קיים|שנות המ"מים}} חלה, וב[[ז' בתמוז]] [[תשמ"ה]] נפטר והוא בן שישים. ונטמן ב[[בית העלמין בצפת]].
תיאור	מה יש להקליד	מה מתקבל
הטיה	''טקסט נטוי''	טקסט נטוי
הדגשה	'''טקסט מודגש'''	טקסט מודגש
הדגשה והטיה	'''''טקסט מודגש ונטוי'''''	*טקסט מודגש ונטוי*