עריכת הדף "שיכר של גויים" (פסקה)

==האיסור==
בזמן חכמי הגמרא אסרו לשתות שיכר של גויים{{הערה|תוס' ד"ה מפני – ע"ז לא, ב.}}. לדעת הרמב"ם זוהי גזירה שנגזרה באותה תקופה{{הערה|רמב"ם מאכלות אסורות י"ז, ט'.}}, והר"ן כתב שלא הייתה זו גזירה, אלא שהאמוראים היו נמנעים מלשתותו{{הערה|ע"ז יא, א בדפי הרי"ף.}}.

וטעם האיסור הוא משום חתנות{{הערה|גמ' ע"ז שם.}}, שלא יתרגל לעשות משתאות בבית הגוי, ומתוך כך יתן עיניו בביתו{{הערה|רש"י ד"ה משום.}}.

הגמרא הביאה טעם נוסף: משום גילוי (חכמים אסרו לשתות משקים שעמדו מגולים מחשש סכנה), שישנם מקומות שבהם נותנים למים לעמוד בכדי להצלילם (קודם עשיית השיכר). אך מהמשך דברי הגמ', ומדברי הפוסקים נראה, שהטעם הראשון הוא העיקרי.

באיסור זה הקלו יותר מאשר בפת, דמכיוון שעל הלחם יחיה האדם, זה גורם לקירוב יותר. והר"ן נתן טעם – בגלל שהפת נעשית על ידי אשה, יש בזה יותר עניין של "חתנות"{{הערה|ט"ז ס"ק ב.}}.