עריכת הדף "שושנת יעקב (פיוט)" (פסקה)

==היסטוריה==
הפיוט 'שושנת יעקב' הוא קטע הסיום של הפיוט 'אשר הניא'{{הערה|נוסח הפיוט המלא: '''אֲ'''שֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים: '''בְּ'''קוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק: '''גָּ'''אָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד: '''דִּ'''מָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה: '''הָ'''מָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים: '''וְ'''לֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב: '''זָ'''מַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר: '''חֶ'''סֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו: '''טָ'''מַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה: '''יָ'''דוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם: '''כִ'''רְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן: '''לָ'''בַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר: '''מִ'''י זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ: '''נֵ'''ץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים: '''סָ'''רִיסֶיהָ הִבְהִילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים: '''עָ'''מַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו: '''פִּ'''יהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ: '''צַ'''דִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּחַת נַפְשׁוֹ: '''קִ'''יְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: '''רָ'''אִיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: '''שׁ'''וֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי: '''תְּ'''שׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:}} שנכתב כאקרוסטיכון 'מיסודם של אנשי כנסת הגדולה' בתקופת [[בית המקדש השני]]{{הערה|מחזור ויטרי.}}, במטרה לאומרו ב[[חג הפורים]] לאחר קריאת [[מגילת אסתר]], כשהוא מסכם את עלילת המגילה.

בעבר נהגו לומר את פיוט 'אשר הניא' המלא בקהילות אשכנז, בנוסח צרפת ונוסח איטליה, אך לא ביום הפורים בו נהגו לומר ב[[חזרת הש"ץ]] פיוטי 'קרובות' מיוחדים לפורים, שכללו כבר תוכן דומה לפיוט זה{{הערה|רבי [[מרדכי יפה]], לבוש החור, סימן תרצ"ג סעיף ד.}}, אך כן נהגו לומר את סיום הפיוט החל מ'שושנת יעקב', וכך השתרש המנהג עד היום בקהילות אלו, לומר רק מ'שושנת יעקב' ואילך, אף שאין אומרים 'קרובות'.

המשפטים שנכללו בסיום הפיוט, 'ארור המן', 'ברוך מרדכי' וכו', נתקנו על יסוד דברי הגמרא ב[[תלמוד ירושלמי]]{{הערה|ירושלמי מגילה ג, ז.}}: {{ציטוטון|רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב}}{{הערה|וכן ב[[מדרש רבה]]: רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב. אמר רבי פנחס חרבונה זכור לטוב. וכן ב[[מדרש שמואל]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33213&st=&pgnum=40 פרשה א']. היברובוקס.}}, וב[[מסכת סופרים]]{{הערה|מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד), פרק יד הלכה ו.}}: {{ציטוטון|...ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל, ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב}}, ועל דרך זה ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|מגילה ז, ב.}}: {{ציטוטון|מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי}}, וכפי שנפסק להלכה ב[[ארבעה טורים|טור]]{{הערה|טור אורח חיים תרצ.}} וב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים תרצ, טז.}}.