עריכת הדף "שבת בראשית" (פסקה)

==תוכנה של השבת==
===ממוצע המחבר===
שבת בראשית מציינת את המעבר מחודש [[תשרי]], המרובה במועדות, לאורח החיים היום יומי הרגיל בשאר חדשי השנה:

העניין הראשון בשבת בראשית הוא שהיא הסיום והסך הכל של חודש תשרי – בהיותה השבת האחרונה של החודש, שאז היא העליה והשלימות (ויכולו) של סיום המועדים דחודש תשרי – [[שמיני עצרת]] ו[[שמחת תורה]], שהם עוצרים וקולטים (עצרת מלשון קליטה) ומכניסים בפנימיות את כל הימים טובים של חודש תשרי.

העניין השני בשבת בראשית הוא שהיא ההתחלה של העבודה הרגילה של השנה הבאה – בהיותה [[שבת מברכים]] חודש [[מר חשון]], חודש ה"חולין" הראשון של השנה החדשה (שאין בו שום ימים טובים), בו מתחילה עיקר העבודה של "[[ויעקב הלך לדרכו]]", לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

ומכיון ששבת בראשית כוללת בתוכה את שני העניינים - היא ה"[[ממוצע המחבר]]" ביניהם, הנותנת את הכח המיוחד שבהתאם לאופן ההנהגה אז, ימשך כל השנה; להמשיך את המצב הנעלה בחודש תשרי בעבודה היום יומית בעולם, בימי החול ובעובדין דחול{{הערה|[[דבר מלכות בראשית]]}}.

===יסוד השנה כולה===
[[אדמו"ר הזקן]] אמר שהארת שבת בראשית מאירה בכל שבתות השנה{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמ' 65}}. וכן קיבל מרבותיו ש"אור וחיות החכמה המאיר בשבת בראשית נמשך על כללות השנה. וכל ימות השנה, הן ימי החול, השבת והמועדים הכללים, הן מועדיו הפרטיים של היחיד: יום הכניסה לחדר, יום הבר מצוה ושאר ימי חיי האדם ומאורעותיו, כולם מקבלים משבת בראשית"{{הערה|שיחת י"ד תשרי תש"י, ספר המאמרים תשי"א - מלוקט - עמ' 59, בשם [[אדמו"ר הזקן]] שקיבל מרבותיו.}}.

בעניין זה ידוע הפתגם שסיפר [[אדמו"ר הריי"צ]] בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]]: "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַוועק אויף דעם גאַנצן יאָר" (כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה).

בשנת [[תשי"ג]] לאחר קריאת התורה וההפטרה, הורה [[הרבי]] שה[[חזן]] יאמר "יהללו" בניגון של [[יום טוב]], ויכניסו את ה[[ספר תורה]] ל[[ארון קודש]] מתוך [[שמחה]] ו[[ריקוד]]. לאחר שהכניסו הספר תורה, הורה הרבי להמשיך את הריקוד, והורה לחזור ולהוציא את הספר תורה (שקראו בו) ולהמשיך לרקוד עם התורה.

לאחר מכן ב[[התוועדות]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/7/14/index.htm תורת מנחם [[תשי"ג]] עמ' 130]}} דיבר הרבי אודות פתגם רבותינו נשיאינו האמור והוסיף ש"כיון שסיפרו וגילו לנו זאת – שייך הדבר גם אלינו. ובכן: הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה על ידי השמחה עתה, בשבת בראשית.

ענינו של שבת הוא אמנם [[תענוג]], כידוע{{הערה|ראה ספר המאמרים [[תש"ט]] ס"ע 130 ובהערת הרבי שם.}} בהחילוק שבין [[שבת]] ל[[יום טוב]], שיום טוב ענינו שמחה ("מועדים לשמחה") ושבת ענינו תענוג, אבל אף על פי כן, גם בשבת ישנו ענין השמחה, אלא שהשמחה כלולה בהעונג{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ד' ע' 1090 הערה 31.}}.

יעזור השי"ת שהשמחה דשבת בראשית תאיר בכל שבתות השנה, ומשבתות השנה – שמהם מתברכין כולהו יומין – תומשך השמחה גם בימות החול דכל השנה".