עריכת הדף "ראובן הסופר" (פסקה)

==אודותיו==
בספר "[[בית רבי]]" נמנה הוא בין תלמידי אדמו"ר הזקן:

"הרה"ח המפורסם ר' ראובן זלה"ה מייאנאוויטש, כותב סת"ם בקדושה ובטהרה. היה חסיד גדול וירא-שמים גדול מאוד. והוא מפורסם בעולם בסת"ם שלו. וגם לרבינו הזקן נ"ע היה הוא כותב סת"ם. ומפורסם בעולם בשם "סופר רבינו". וכעת התפילין שלו יקרי-המציאות ויקרי-הערך, ומשלמים עבורם כל הון{{הערה|בית רבי סוף פרק כ"ו}}".

[[אדמו"ר הריי"צ]] מפליג בשבחו: "הסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים – החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש – אשר הוד כ"ק [[אדמו"ר הזקן]] זצוקללה"ה נבג"מ לימד אותו את כתיבת תמונת האותיות וגילה לו הסוד בעשיית הדיו{{הערה|אגרות-קודש, יג, עמ' שכה.}}".

[[אדמו"ר הצמח צדק]] כתב בתשובה להלכה: "ולמעשה צויתי להעתיק לו מהספר-תורה שכתב הסופר המפורסם של אאזמו"ר נ"ע, ה"ה הסופר מ' ראובן, ויעתיקו לו השורות הכל כפי שנכתב שם, ועל זה יכול לסמוך{{הערה|שו"ת ה'צמח צדק', יו"ד סימן רז ס"ג.}}".

היה סופרו המובהק של [[אדמו"ר הזקן]], אדמו"ר הזקן השתמש רק בכתיבתו של ר' ראובן. פעם אמרו לאדמו"ר הזקן, שר' ראובן מערב דבר-מה בדיו שהוא מייצר, כדי שהאותיות יהיו מבהיקות יותר, השיב להם אדמו"ר הזקן: "יודע אני שהוא מערב משהו בדיו - הוא מערב בה יראת-שמים, ותו לא!"{{הערה|"לקוטי סיפורים" להרה"ח רח"מ פארלוב, [[כפר חב"ד]] תשכ"ו, עמ' נח.}}.

רבי [[אייזיק מהומיל]] סיפר שפעם אמר [[אדמו"ר הזקן]] לבנו, [[אדמו"ר האמצעי]]: אני שוכב לנוח קימעא, המתן ליד דלת חדרי והעירני לתפילת המנחה. עמד אדמו"ר האמצעי ליד הדלת, לפתע ראה שמיטתו של אביו מזדעזעת ומיטלטלת. יצא אדמו"ר הזקן מחדרו ואמר לבנו: רוץ מיד וקרא לי את ראובן הסופר, ושיביא עמו רצועה. בא הסופר לרבי, והרבי הראה לו כיצד לעשות את ה"קשר של ראש" שבתפילין{{הערה|"לשמע אזן" עמוד 33. ומסיים שם שהחסיד ר' מרדכי יואל היה מסיים סיפור זה באמרו: היה זה "הראה לו קשר של תפילין" וד"ל.}}.

עוד מסופר, ש[[מלמד תינוקות|מלמד]] אחד מ[[קלימוביטש]] היה אצל אדמו"ר הזקן, והרבי שלחו ל[[יאנוביטש]] הסמוכה לקחת אצל הסופר ר' ראובן כמה מזוזות עבורו. המתין המלמד אצל הסופר כמה ימים עד שנסתיימה כתיבת המזוזות, וכשנתן לו ר' ראובן את המזוזות עבור הרבי, ביקש המלמד כמה מזוזות גם עבור עצמו. נתן לו הסופר עוד כמה מזוזות, תוך שהוא מזהיר אותו שלא להחליף ביניהן ולתת לרבי את המזוזות שנועדו עבור הרבי. מכיון שנתבקש שלא להחליף ביניהן, החליט המלמד להחליף, ולראות מה תהיה תגובתו של הרבי. כשקיבל הרבי את המזוזות שהלה הגיש לו, הביט בהן, ושאל בתמיהה גדולה: אלו הן המזוזות שראובן שלח לי?! התנצל המלמד שאולי התחלפו לו המזוזות, ונתן לרבי את המזוזות שנועדו עבורו. הביט בהן הרבי, ואמר: אה! אה!

חזר השליח ליאנוביטש וטען באזני ר' ראובן: איזה מזוזות פסולות נתת לי, שהרבי לא חפץ בהן?! תנוח דעתך – השיב לו הסופר – גם מזוזותיך כשרות וגם הן נכתבו באותן הכוונות. אלא שהרבי ביקש ממני שאת המזוזות המיועדות לו אכתוב רק בשעה שהלבנה במילואה, אבל בראותו במזוזותיך הבחין שהן לא נכתבו בשעה זו{{הערה|"שמועות וסיפורים" עמוד יח. ליקוטי סיפורים אות נד. רשימות דברים עמ' 85. בספר לקוטי רשימות ומעשיות (אות סה) מובא סיפור זה על ר' זושא מאניפולי ששלח שליח לר' ראובן הסופר, וההקפדה היתה לכתוב את המזוזות "בשעה שהשמש זורחת ואין שום ענן מסתיר את אורה".}}.

עוד מסופר שפרשיותיו של ר' ראובן עלו הון רב וכך ראה הצלחה והפך לעשיר גדול. כשראה שהביקוש רב החליט לספח אליו עוזרים ומיד החל פרנסתו להתמעט. נכנס ר' ראובן אל אדמו"ר הזקן לשאול בסיבת הדבר, והרבי השיבו שבדינים יש 'לכתחילה' ו'בדיעבד', וגם בפרנסה יש 'לכתחילה' ו'בדיעבד'. לכתחילה טוב להיות עשיר ובדיעבד גם לחם ומים מספיק. אם אדם מקיים את הלכתחילה הראשון, אז הקב"ה נותן את הלכתחילה השני. אבל כשהתחלת להסתפק עם הדיעבד הראשון (מפני שעוזרו לא היה ירא שמים כל כך כמוהו), אז נתן לך הקב"ה גם את הדיעבד השני{{הערה|לדמותו של חסיד אמת. תשורה גולדברג -אבצן ברוקלין תשע"ח, עמ' 136.}}.