עריכת הדף "צבי הרמתי" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בלודז' שבפולין ב[[תרפ"ג]] לאביו ר' ישראל יהושע ולאמו מרת לאה הרמתי.

כאשר פרצה [[מלחמת העולם השניה]] בהיותו בגיל 16, והוא הצטרף לפרטיזנים ולחם ביערות, בהמשך התגייס לצבא הסובייטי, ועם סיום המלחמה כשנוכח לדעת שרוב בני משפחתו נספו במחנות ההשמדה, עלה בשנת [[תש"ו]] לארץ הקודש, התגייס לאנשי הצבא ונשלח לקפריסין, שם שימש כמפקד מחנה 61 מטעם 'ההגנה', ובהמשך מונה לשמש כמפקד אזור "אודים" של הפלמ"ח ב'אלכסנדרוני מרחב'.

בשנת [[תש"י]] גוייס לצה"ל ולאחר שירות צבאי ארוך בשנת [[תשכ"ב]] מונה לשמש כקצין העיר נתניה-הרצליה, ובשנת [[תשל"ד]] נמנה על מקימי המשמר האזרחי בנתניה.

היה נשוי לרחל לאה בת אברהם ושושנה חיה{{הערה|נולד ב' חשון תרפ"ז, נפטרה בל' תשרי תשע"ו.}}, נינתו של בעל ה'לשם שבו ואחלמה'.

כבר בשנת [[תשכ"ה]] סייע בהקמת בית כנסת חב"ד הראשון בנתניה, וקיבל על כך מכתב ברכה מהרבי{{הערה|מכתב מתאריך כ' אייר תשכ"ה. מופיע בקובץ שבקישורים החיצוניים.}}.

בעקבות השתתפותו ב[[ערב חב"ד]] שהתקיים בקיבוץ תל-יצחק שליד נתניה, החל להתקרב לחסידות חב"ד, דבר שהתעצם לאחר השתתפותו ב[[כינוס תורה]] של חסידי חב"ד בנתניה ביוזמת ר' [[משה בימב"ד]].

בשנת [[תש"ל]] כאשר מילא את הכרטיס האישי שלו ב[[ספר החסידים]] כתב ברובריקה 'השתייכותו לחב"ד': "בחסדי ה' שלימה ומלאה"{{הערה|1=[https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/05_091.jpg צילום הכרטיס בספר החסידים].}}.

ובעקבות זאת [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] בקיץ של שנת תשל"ד.

כשראה את הרבי בפעם הראשונה ליד פתח חדרו פרצה מפיו זעקה: 'רבי – משיח'! הוא רצה לומר לרבי שאנו רוצים משיח... הרבי פנה אליו והרגיעו באומרו שהמשיח אמנם יבוא{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4497&CategoryID=1106 התקשרות גליון 699].}}.

באותו ביקור זכה גם להיכנס ל[[יחידות]], במהלכה לבש חליפה קצרה, במהלך היחידות העניק לו הרבי 2 דולרים, אחד עבור ואחד עבור בנו אברהם, ולאחר היחידות הורה הרבי למזכיר הרב [[בנימין קליין]] לקנות לו [[סירטוק]] "עד שבת".

במקביל לתפקידו כקצין העיר, עסק בצרכי ציבור, יזם את הקמת 'אגודת כל-דכפין', ובשנת [[תשל"ה]] הקים את 'המועצה לשמירת השבת' ועמד בראשה. בשנת [[תשל"ז]] היה בין מקימי 'המועצה לקידום הנוער', ובהמשך הקים את 'איגוד יוצאי צבא הקבע - צוות', והיה בין מקימי המסעדה לעולים בבית וויזניץ. במרבית תפקידיו אלו המשיך להחזיק עד שנת [[תשנ"ג]].

סייע בקליטת עולי ברית המועצות, בדגש על דאגה לצרכיהם הרוחניים, ובין השאר ניהל את המכון לבר-מצוה לעולים.

בשנת [[תשמ"ו]] קיבל תעודת הוקרה מראש העיר על פעילותו ההתנדבותית, ובשנת [[תשנ"ז]] נבחר ל'יקיר העיר נתניה'.

נפטר ב[[י"ד חשון]] [[תש"ע]] ונטמן בבית העלמין שיכון ותיקים נתניה, ועל מצבתו נחקק: "פרטיזן, לוחם מלחמות ישראל, נקי כפיים ובר לבב, ממקושרי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שעסק בהפצת המעיינות לקירוב הגאולה".