עריכת הדף "פת ישראל" (פסקה)

==האיסור==
תלמידי הלל ושמאי גזרו שלא לשתות מ[[סתם יינם|יינם של הגויים]] בכדי שלא יבואו להתחתן עם בנותיהם. ובכדי שלא יבואו לשתות גזרו איסור גם על לחמם ו[[שמן נכרי|שמנם]]{{הערה|עבודה זרה לו, א־ב.}}.

הפת שנכנסה בגדר זה היא רק פת מחמשת מיני דגן – חיטה, שעורה וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון; אבל פת אורז או שאר קטניות אינה נחשבת בגדר של פת{{הערה|טושו"ע סעיף א.}}, שיזמינו עליה לסעודה{{הערה|ט"ז ס"ק ב.}}. הרמ"א מוסיף שגם אין בזה משום בישול עכו"ם, וחלקו הש"ך{{הערה|ס"ק ה.}} והט"ז{{הערה|ס"ק ג.}} – האם צריך לוודא שאכן הוא לא עולה על שולחן מלכים (ש"ך), או שחזקתו היא שאינו עולה (ט"ז).

בגזירה זו לא חילקו בין גוי שיש לו בפועל בנות, לבין גוי שאין לו (ואף לא יהיו לו) בנות, [כמו לדוגמא הכמרים שאינם מתחתנים], כיוון שלא חילקו חכמים{{הערה|ט"ז ס"ק א.}}, או מכיוון שגם אם אין לזה בנות, יש לאחרים{{הערה|ש"ך ס"ק ד.}}.

בנוגע לפלטר – בעל מאפיה – גוי, מכיוון שהוא טרוד בעבודתו, לא שייך משום חתנות; וכמו שיבואר לקמן{{הערה|טור.}}.