עריכת הדף "פרשת מקץ" (פסקה)

==הפרשה בקצרה==
'''הקדמה''' - [[פרשת וישב]] הסתיימה כאשר [[יוסף הצדיק|יוסף]], בנו של [[יעקב אבינו]] נמצא בכלא ב[[מצרים]]. יוסף בשבתו בכלא פתר את החלומות של שר האופים ושר המשקים ולמרות בקשתו משר המשקים להזכירו לפני [[פרעה]], השר שכח מכך. השבוע אנו קוראים את פרשת מקץ המתרחשת שנתיים לאחר מכן, כאשר יוסף עדיין נמצא בבית הסוהר.

*'''ראשון''' - פרעה חולם שני חלומות שמפריעים את מנוחתו, ב[[חלום]] הראשון הוא רואה שבע פרות טובות בשר ובריאות רועות באחו, ולאחר מכן שבע פרות רזות אוכלות אותן אך נותרו רזות כבתחילה. בחלום השני הוא רואה שבע שיבלים יפות שנאכלות בידי שבע שיבולים דקות ואף הן נותרות רזות. אף אחד מחכמי פרעה לא מצליח לפתור את החלומות לשביעות רצונו. פרעה לא שבע רצון כיון שבחלום הוא ראה גם את הפתרון של החלום, אך כאשר הוא התעורר נשכח ממנו הפיתרון. למרות זאת הוא זוכר שאין זה הפתרון כפי שטוענים חרטומיו. במצב הזה שר המשקים מספר כי לפני שנתיים פתר לו יוסף חלום אחר, ופרעה מריץ את יוסף מבית הסוהר כדי שיפתור לו את חלומו.

*'''שני''' - פרעה מתאר ליוסף את חלומותיו ויוסף פותר אותם במהרה. שבע הפרות הבריאות ושבע השיבולים היפות הינם שבע שנים של שפע תבואה ואוכל, ושבע הפרות הרזות ושבע השיבלים הרזות הינם שבע שנים של רעב גדול שיגיע לכל מצרים. יוסף מציע תכנית לפיה יאספו כעת תבואה רבה בשבע השנים הטובות, כדי שיהיה מה לאכול בשנות הרעב. יוסף עושה רושם חזק מאוד על פרעה.

*'''שלישי''' - פרעה נותן ליוסף משרה גבוהה ביותר וממנה אותו להיות אחראי על כל ארץ מצרים, כאשר רק פרעה בעצמו נמצא מעליו. בשלב זה כאשר יוסף הינו המשנה למלך, הוא בן שלושים שנה והוא מתחתן עם בתו של פוטיפר - אסנת. ליוסף נולדו שני בנים: [[מנשה]] ו[[אפרים]].

*'''רביעי''' - מתחילות שנות הרעב כפי שפרעה ראה בחלומו. מדובר ברעב כבד ביותר שהשפיע על מצרים ועל ארצות רבות נוספות. כפי שיוסף תכנן, הוא נותר עם תבואה רבה אותה אסף בשנים הקודמות, ולכן בארץ מצרים היה המקום היחיד בו היה עדיין אוכל. בנתיים [[יעקב]] אביו של יוסף ואחד עשרה אחיו מתגוררים בארץ כנען. למרות שהם עדיין לא סובלים מרעב, יעקב שולח את בניו חוץ מ[[בנימין]], לארץ מצרים כדי לקנות אוכל. בדרכם הם החליטו לחפש את יוסף, אחיהם האבוד, כיון שהם מתחרטים על כך שמכרו אותו. כאשר הגיעו האחים למצרים, הם היו צריכים ללכת ליוסף לבקש ממנו לקנות אוכל, אך הם לא מזהים אותו כיון שהוא התבגר ונהיה לאיש. האחים משתחוים ליוסף, בדיוק כפי שהוא חלם בפרשה הקודמת.

*'''חמישי''' - אנו קוראים על יחס קשה מצד יוסף לאחיו. יוסף מאשים אותם שהם מרגלים, הוא מחזיק את [[שמעון]] כבן ערובה ושולח את שאר האחים חזרה לארץ כנען כדי להביא איתם את בנימין למצרים. הסיבה בגללה יוסף החזיק את שמעון במעצר הייתה כדי שלא יהיה ביחד עם [[לוי]], כיון שיחדיו הם החריבו את כל העיר שכם כמסופר בפרשיות הקודמות. יוסף כעת לא נותן להם להיות ביחד כדי שלא יחריבו את כל מצרים. כאשר האחים חוזרים לאביהם יעקב, הוא מאוכזב מאוד שכעת בן נוסף, שמעון, חסר, ומהאפשרות שיתכן שעוד בן, בנימין, יאבד גם הוא. לכן יעקב חושש זמן רב ומסרב לשלוח את בניו שוב למצרים, אך לבסוף הרעב גובר עליו, והוא שולח את כולם ביחד עם בנימין הצעיר.

*'''שישי''' - האחים חוזרים למצרים עם [[בנימין]]. הם מדווחים ליוסף שהם הגיעו ומיד הם מוזמנים לאכול ביחד עם יוסף, ו[[שמעון]] מוחזר אליהם. בנוסף לכך יוסף פוגש את בנימין, אחיו היחיד מאותה האם, בפעם הראשונה בעשרים ושתיים שנים.

*'''שביעי''' - התורה מספרת לנו כיצד יוסף ביקש לצאת כדי לבכות, מרוב התרגשות על פגישת אחיו בנימין. כל שאר האחים יושבים לאכול ולשתות, ויוסף נותן לבנימין מנה כפולה פי חמש משאר אחיו. בבוקר למחרת הם עוזבים כולם, אך יוסף מתכנן עוד סיבוב אחד של צרות, והוא מעליל על בנימין כאילו גנב ממנו כוס מיוחדת, והוא רוצה לקחת אותו לעבד.