עריכת הדף "פנחס הירשפרונג" (פסקה)

==תולדות חיים==

נולד ב[[עיירה]] דוקלה בשנת [[תרע"ב|תער"ב]] לאביו, ר' חיים, שהיה חתנו של הגאון ר' דוד צבי זהמאן. הוא למד [[תורה]] אצל סבו לאחר מכן הפך תלמיד מובהק של רבי [[מאיר שפירא]] הגאון מלובלין. באותה תקופה העיד עליו רבו הגר"מ שפירא כי הוא ידע 2200 דפי גמרא בעל פה.

כשהגיע לגיל [[בר מצווה]] פרסם את פרי ביכוריו 'פרי פינחס", ולאחר מכן הוא החל לערוך את כתב העת החודשי "אהל תורה", אשר הכיל את החידושי תורה של תלמידי חכמים מזמנו. הרב שפירא, מינהו באותה עת גם לבוחן של תלמידיו החדשים שהגיעו לישיבת חכמי לובלין בה למד. כדי לשמש כבוחן בישיבה, היו זקוקים לידע עצום. מבחן הכניסה כלל בחינה על 400 של גמרא עם המפרשים.

בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הצליח להימלט מ[[השואה]]. הוא חצה בהצלחה את הגבול אל האזור בשליטת ה[[סובייטים]] ב[[ליטא]]. והחל מסע לקובה שביפן דרך [[סיביר]], ונשאר ב[[שנחאי]]. בשנת [[תש"א]] הגיע ל[[קנדה]]. 

הוא תיאר את תלאותיו בזכרונותיו אותם פרסם בשנת [[תרצ"ה]]. שם התמנה לרבה של קהילת "עדת ישורון" ב[[מונטריאול]] ולראש ישיבת "מרכז התורה". מאוחר יותר התמנה למנהל של ועד הרבנים וראש בית הדין של מונטריאול, קנדה, וכן לרבה הראשי של קנדה. 

הרב הירשפרונג היה אחד הניצולים היחידים מרבני [[פולין]]. הוא נחשב לאחד הבקיאים הגדולים בדורנו ב[[ש"ס]] ופוסקים, שאותם ידע בעל פה. זה היה בנוסף לחדות ההבנה שלו בלימוד, אשר בא לידי ביטוי בעומק דרשותיו וחידושיו. עם זאת, הוא היה אדם צנוע אשר לא לקח שום קרדיט לעצמו. הוא רדף שלום, היה בעל חסד, והיה מעורב בנאמנות בצרכי קהילתו.

החלק השלישי של הספר [[ויואל משה]] אותו כתב [[יואל טייטלבוים|האדמו"ר מסאטמר]], נכתב אליו.