עריכת הדף "נר נשמה" (פסקה)

==מקור וטעם המנהג==
מנהג הדלקת נר לכבוד נפטרים כבר נהוג אלפי שנים ומקורו מיוחס לכתוב ב[[ספר משלי]]: "נר ה' נשמת אדם{{הערה|משלי כ, כז. רבנו בחיי שמות כה, לא.}}".

המנהג נזכר ב[[משנה]] ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|ברכות, ח, ו.}} "אין מברכין .. על הנר .. של מתים". כמו כן מספרת הגמרא על [[רבי יהודה הנשיא]], שהותיר לבניו צוואה להדליק נר לאחר פטירתו "נר יהיה דלוק במקומו", משום כבוד{{הערה|כתובות קג, א.}}.

בתורת ה[[קבלה]] מופיע רבות עניין עילוי הנשמה והנאתה מהנר. על פי תורת החסידות, הנר מסמל את הרבדים השונים של הקשר בין היהודי לקב"ה: ה'נר' כולל פתילה (הגוף והנפש הבהמית), שמן (תורה ומצוות) ואש (אור ה'). תפקידה של הנשמה בעולם הוא להדליק את הנר, דהיינו: על-ידי קיום התורה והמצוות מתעלה ה'פתילה' באור ה' עד שהיא נכללת בו.

לפי תורת הסוד יש עדיפות להדליק נר שמן{{הערה|גשר החיים, כ.}}, ויש שמעדיפים להדליק נר שעשוי מדונג (שעוות דבורים) – משום שבמילה "שעוה" יש רמז לפסוק שמנבא את תחיית המתים: "הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2989356 מכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א].}}. אם אין בנמצא נר להדלקה, ניתן להסתפק בנורה חשמלית. ההבנה הפשטית גורסת כי מקור המנהג הוא בהבאת נר לבית המדרש לתועלת לימוד התורה כדי שזכות המצווה תועיל לנפטר ולא הנר עצמו. על פי זה יש הנוהגים לשלם סכום כסף למאור בית המדרש בנוסף להדלקת נר כנהוג.