עריכת הדף "מתנות לאביונים" (פסקה)

==ביאור הלשון מתנות לאביונים==
[[קובץ:מתנות לאביונים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי מעניק מתנות לאביונים בסיום התפילה]]
הלשון "ומתנות לאביונים" השונה מהלשון "[[צדקה]] לעניים"{{הערה|ראה (לדוגמא) [[שבת]] קנ, א. וש"נ. סוכה מט, ב. ועוד.}}. "צדקה" הוא ענין שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה שאין כן "מתנה" הוא ענין שנוגע לעצמו, כמרז"ל{{הערה|ראה [[מסכת מגילה|מגילה]] כו, ב. [[גיטין]] נ, ב. [[ב"מ]] טז, א. [[ב"ב]] קנו, א.}} "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא"{{הערה|[[תורת מנחם]] [[תשי"ד]] חלק ב' עמ' 142.}}.

שם המצווה היא "מתנות לאביונים", מכיוון שגם כאשר עושים טובה ל"אביון", שאין לו מאומה - אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שעניינה - שצריך להיות נחת רוח להנותן מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה, - על דבר שמצינו בדיני [[קדושין]], שאף שבדרך כלל צריך להיות "נתן הוא" דוקא, בכל זאת, ב"אדם חשוב" מקודשת גם באומרת "הילך מנה ואקדש אני לך", "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה"{{הערה|[[קידושין]] ז, א.}} –מכיון שעשיית טובה להזולת, אפילו לילדים קטנים - נוגעת גם לעצמו.

חשבון זה שייך באמת גם בכל השנה, אלא שבפורים בפרט, שבו צריכים להיות במדריגת "עד דלא ידע"{{הערה|[[מסכת מגילה|מגילה]] ז, ב.}}, ולא לעשות חשבונות כו', נרגש יותר מעלת הזולת, וה"נייחא לנפשי'" שנעשה על ידי הנתינה לזולת, ולכן דוקא בפורים נאמר הלשון "מתנות לאביונים".