עריכת הדף "משתמש:חסיד ליובאוויטש/ספר ירמיה" (פסקה)

==על פי המדרשים והתלמוד ==

לפי מסורת [[חז"ל]] היה ירמיה מבנותיו של רחב שנשא יהושע {{הערה| מגילה י"ד. במדבר רבה פ"א}}.
ירמיה אמר "מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה" {{הערה| י' ו'}}. אמרו הנביאים לירמיהו: מה ראית לומר מלך הגוים? כל הנביאים קורין אותו מלך ישראל ואתה קורא אותו מלך הגוים! א"ל שמעתי ממנו "נביא לגוים נתתיך" ואני אמרתי מלך הגוים {{הערה| שמות רבה פכ"ט ז'}}.

חז"ל האשימו את ירמיה שהתחנף לרשע, וא"ר אלעזר כל המחניף לרשע סוף נופל בידו או בידי בניו וכו' שנאמר: ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך {{הערה| כ"ח ו'}}, ויראייה בן שלמיה בן חנניה תפש את ירמיה {{הערה| ל"ז י"ג סוטה מ"א}}.

המגילה שכתב ירמיה ושרף המלך יהויקים {{הערה| ל"ו כ"ג}} הייתה מגלת איכה, והמלך קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש {{הערה| מ"ק נ"ו.}}.
צדקיהו המלך מת בשלום אע"פ שלא עשה אלא מצווה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט {{הערה| שם כ"ח}}.

אחר שנהרג גדליה בן אחיקם ברח יוחנן בן קרח עם שארית העם למצרים. כנראה לקח עמו בכח את ירמיה וברוך בן נריהו, {{הערה| מ"ג ו'}}. הוא חשש להשאירם ביהודה, כי חשד בברוך בן נריה שהוא מסית את ירמיה באנשי יוחנן למען תת אותם ביד הכשדים להמיתם ולהגלותם לבבל {{הערה| מ"ג ג'}}. ירמיה ניבא בתחפנחס, מצרים, כי נבוכדנצר יכבוש את ירושלים, יהרוג את שארית יהודה. הם לא ישובו לארצם "כי אם פלטים" {{הערה| מ"ר י"ד}} וכתב רש"י: "ירמיה וברוך חזרו משם, שהגלם נבוכדנצר כשנתנה ארץ מצרים בידו בעשרים ושבע למלכו {{הערה| יחזקאל כ"ט}} כך שנויה בסדר עולם".

יוספוס {{הערה| סי' פי"א}} כותב כי לא הגלה נבוזראדן את ירמיה, והוא נשאר במצפה {{הערה| כמ"ש בירמיה ט' ו'}} . אפשר לשער כי נבוכדנצר, אחרי שכבש את מצרים, לקח עמו את ירמיה לבבל. {{הערה| בפסיקתא רבתי פכ"ו משמע שהלך בעצמו אחרי הגולים לבבל}}.

אגדה מספרת כי העם רגמו את ירמיה באבן במצרים על דבר תוכחתו. יש המראים את קברו לא רחוק מקהיר. יש אומרים כי אלכסנדר מוקדון העלה את עצמותיו ממצרים {{הערה| תחפנחס}} וקברן באלכסנדריא. לכל הספורים האלה אין יסוד.
לדעת חז"ל כתב ירמיה ספרו וספר מלכים וקינות {{הערה| ב"ב ט"ו}}.
בספר החשמונאים {{הערה| ח"ב ב'}} נאמר כי נחמיה מצא את המקום שהטמינו שם הגולים את אש המזבח ע"פ צואת ירמיה, וכן כי ירמיה החביא את האהל ואת הארון ואת מזבח הקטרת בהר אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וסתם את פי המערה.
במלחמת יהודה המכבי עם נקנור נראה ירמיה הנביא אל יהודה, נתן בידו חרב זהב ואמר לו "קח החרב בידך והכית בו את צורריך" {{הערה| שם ט"ו}}.