עריכת הדף "משמיע קול בשבת" (פסקה)

==מקור האיסור וטעמו==
===משום תיקון כלי שיר===
הגמרא מבארת שטעם האיסור "לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין" הוא גזירה שמא יתקן כלי שיר{{הערה|ביצה לו, ב.}}, אך תוספות מסייג זאת ואומר שכל הגזירה היתה בימיהן שהיו בקיאים בכך, אך בזמן זה שאין בקיאים, לא שייך טעם הגזירה ומותר.

להלכה, הבית יוסף לא הביא שום היתר במחיאת כף אפילו לצורך מצווה, ואף הרמ"א{{הערה|אורח חיים שלט, ג.}} שכתב שנהגו להקל במחיאת כף, ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין, אוסר זאת למעשה.

ואף שהמגן אברהם התיר זאת רק לצורך שמחה של מצוות בשמחת תורה, מפני כבוד התורה, כתבו האחרונים{{הערה|בשו"ת דבר יהושע, והאשל אברהם סימן שלט.}} שבדורנו אחרי שהאר"י גילה את גודל מעלת השמחה ומה שאפשר להשיג על ידה בעבודת השם, כל שמחה שבקדושה היא כשמחה של מצווה{{הערה|ויש להוסיף לכך את דברי ערוך השולחן בסעיף קטן ט.}}.

===אוושא דמילתא===
{{ערך מורחב|ערך=[[שביתת כלים]]}}
בית שמאי ובית הלל חלוקים{{הערה|מסכת שבת פרק א' משנה ה'.}} האם אדם מצווה גם על שביתת כליו, שלא יעשו מלאכות האסורות בשבת, וההכרעה כבית הלל להתיר זאת, אך גם לפי דעת בית הלל, רבה אסר נתינת חיטים לרחיים מערב שבת כדי שיטחנו בשבת, משום שהם משמיעים קול במהלך השבת.

הראשונים נחלקו האם אכן יש לקבל את דבריו של רבה ולאסור זאת, ולהלכה נפסק להתיר, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. ואף המחמירים כתבו שיש לנהוג כך רק לכתחילה אך במקום הפסד יש להקל ולהתיר.

בטעם האיסור נחלקו רש"י והאגור, כאשר רש"י כותב שטעם האיסור הוא מפני שזה גורם לזלזול בכבוד השבת, ואילו לפי האגור, טעם האיסור הוא מפני החשד, שלא יבואו לומר שהאדם עושה איסור בשבת (ולכן במקום שבו כולם יודעים שהרגילות היא שקובעים לכלי זמן מראש מתי יתחיל לפעול, כגון בשעון מעורר - יהיה מותר{{הערה|ערוך השולחן סימן רנב סעיף ח.}}).