עריכת הדף "משה גולדשמיד (חברון)" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תרנ"ח]] בעיר [[יקטרינוסלב]] [[דנייפרפטרובסק]]. מילדותו שקד על לימוד התורה, ובעודו רך בשנים נדד ל[[ליובאוויטש]], שם למד בתחילה ב'חדר' ואחר כך בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. 
 
[[קובץ:גולדשמיד, משה (1).jpg|ממוזער|הרב גולדשמיד בצעירותו]]

===בחברון===
חינוך ילדיו נגע לליבו עד מאוד, שכן בברית המועצות שלטו אז הקומוניסטים, לכן החליט לעלות ל[[ארץ הקודש]]. בשנת [[תרפ"ה]] עלה לארץ בתחילה לבדו, ואחר כמה חודשים העלה את רעייתו ושלושת ילדיו{{הערה|על פי עדותו בנו שבהערה הבאה, עלייתו לארץ הקודש הייתה בהוראתו הישירה של אדמו"ר הריי"צ במטרה שישמש כשוחט ובודק ומשפיע רוחני בקהילת חב"ד בחברון, והתרחשה בשנת תרפ"ז, וייתכן כי עלה תחילה בגפו על דעת עצמו, ובשנת תרפ"ז היה זה עם משפחתו בהוראת אדמו"ר הריי"צ.}}. 
 
הוא התיישב ב[[חברון]] ומונה לשוחט, ותוך זמן קצר היה הוא לרוח החיים של קהילת [[חב"ד]] בחברון שבאותה תקופה הייתה קטנה למדאי. 

מידי [[שבת]] בעת [[רעוא דרעוין]] השמיע בפני הקהל [[מאמר חסידות]]. 

בשנת [[תרפ"ו]] מונה לחבר ועד הקהילה בחברון, ובגין עיסוקיו הציבוריים, התמעט הזמן בו יכל ללמוד, ועל כך התאונן במכתביו אל [[אדמו"ר הריי"צ]].
 
במהלך ביקור אדמו"ר הריי"צ, בארץ הקודש, ליוה את הרבי בחברון וב[[ירושלים]]. וכאשר ביקשו מהרבי לאכול [[בשר]] בחברון, הרבי הסכים בתנאי שיהיה משחיטתו של הרב גולדשמיד.

לקראת סיום הביקור נכנס ל[[יחידות]] לקבל ברכת פרידה וביקש מהרבי שיברכו שיזכה להתראות שוב עם הרבי, והרבי בירכו. לאחר שיצא מהחדר נזכר שהשאיר דבר מה בחדר, וכאשר יצא שוב מהחדר ביקש מהרבי שיחזור על ברכתו שיזכו להתראות שוב, אך הרבי סירב{{הערה|1=[http://myencounterblog.com/wp-content/uploads/2019/01/188.-Beshalach-5779.pdf#utm_source=domain&utm_medium=domain&utm_campaign=c1email.org עדות בנו, בגליון 'המפגש שלי'].}}.

ב[[יום חמישי]] ט"ז [[מנחם אב]] נפרד מהרבי הריי"צ. 

===פרעות תרפ"ט===
ב[[י"ח מנחם אב]] [[תרפ"ט]], במהלך [[מאורעות תרפ"ט]] פרצו הפורעים הערבים את דלת ביתו, ורצחו אותו באכזריות נוראה, כשהם עוקרים את עיניו וחורכים את ראשו במכונת בישול.

כשיצאה נשמתו השתרר שקט בבית והאם שהסתתרה הרימה את ראשה, מחבל התנפל עליה בדקירות סכין ופצע אותה ואת בתה קשות. כשעזבו הפורעים את הבית נכנסו נשים ערביות, לבוז את הרכוש.