עריכת הדף "מרירות" (פסקה)

==מהותה, מעלתה==
המרירות בעבודת ה' היא כאשר האדם מרגיש את עובדת היותו רחוק מהקדושה, ובעקבות כך הוא נמצא במצב של דכדוך הנפש. למרות שגם ב[[עצבות]] ישנה תנועה דומה של דכדוך הנפש, ישנו חילוק מהותי ביניהם: בעוד שהעצבות באה מ[[יסוד העפר]] שבאדם, ועל כן הוא נעשה כבד כעפר, ואינו נחלץ לעשות מאומה לשיפור מצבו. לעומת זאת - המרירות מכילה בעצמה אנרגיות של עשיה חיובית לשינוי המצב.

זוהי הסיבה גם לכך, שמרירות מביאה לאחריה ל[[שמחה]], כיוון שהאדם רואה את העתיד - שהמצב עומד לעבור שינוי (על ידי עבודתו העתידית){{הערה|[[תניא - פרק כ"ו]].}}.

מסיבה זו, למרות ש{{קח|תורת|החסידות}} שוללת בתכלית את רגש העצבות, מעודדת היא את רגש המרירות, כפתגמו של [[אדמו"ר הזקן]]: {{ציטוטון|עצבות ו[[מרה שחורה]] - הם דברים אסורים, מרירות היא רפואה בדוקה ומנוסה להצלחה בלימוד ובדרכי עבודת ה'}}{{הערה|1=[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרות קודש]] [[אדמו"ר הריי"צ]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31604&st=&pgnum=252 באגרת ב'תתקצב] בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]].}}.

כפי שמבואר ב[[ספר התניא]]{{הערה|פרק ל"א}} שאת רגש ה[[עצבות]] בנוגע לענייני [[עולם הזה]] או סתם עצבות - יש "להפוך" לרגש המרירות - הפועל על האדם וגורם לו לעבוד - בנוגע למצבו הרוחני, מה שגם יבטל את העצבות שלו בענייני עולם הזה, ויביא אותו ל[[שמחה]].

המרירות מאופיינת כקטנות וצמצום בעבודת ה' בשונה מה[[התבוננות]] בגדולת ה' המאופיינת כגדלות והרחבה{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע קסג ואילך, הובא גם ב[https://drive.google.com/file/d/1_x6ZbcIAQCSNLqpiqXzy6NtBGiU6GbPj/view מאמר הרבי מש"פ מקץ מבה"ח טבת ד' דחנוכה תשכ"ד.]}}.