עריכת הדף "מצוייני צה"ל" (פסקה)

==הפגישה עם הרבי==
ב[[כ"ג מנחם אב]] [[תשל"ו]] (1976), הגיעה לביקור אצל [[הרבי]] קבוצה של ״מצוייני [[צה"ל]] - ביטוי אשר טבע הרבי, עבור אלו שנפצעו בגופם ונפשם בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל במלחמות שניהלה המדינה , שהיו בדרכם חזרה מתחרות ספורט בטורונטו, ועצרו בדרכם ב[[ניו יורק]], וביקשו להיפגש עם הרבי. קבוצת המצויינים הגיעו אל בית-מדרשו של הרבי ברחוב איסטערן-פארקוויי [[770]] באמצעות עשרה רכבים גדולים, שנשאו אותם בכסאות-הגלגלים מבית-המלון.

המארגנים היו בטוחים כי הרבי ידבר כדרכו באידיש והעמידו לשם כך בתור מתורגמן את הרב [[יצחק גנזבורג]] שנתן דברי רקע על הפגישה עם הרבי וניגן עם המצויינים שירים חסידיים שונים. הרבי נכנס והחל לומר את ה[[שיחה]] ב[[עברית]], לא לפני שהתנצל על דיבורו בההברה האשכנזית. 

הרבי דיבר על הכוח המיוחד שניתן לאדם יחד עם המגבלה המסוימת, על מנת שיוכל להתגבר עליה, ובפרט כאשר היא נוצרה בעקבות מעשה חסד וגבורה שלו. בין הדברים אמר הרבי:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אין דעתי נוחה מהשם שנותנים למישהו שהוא נכה כי אם שזהוא מראה משהוא נחיתות וירידה כי אם אדרבה צריך להדגיש בזה שהוא משהוא מיוחד ומצוין, ולכן הייתי מציע, כמנהג יהודי להתערב גם בעניינים שלכאורה אינם שלו, שישנו השם ותקראו מצוינים בישראל}}

בסוף השיחה, הרבי צעד בין כסאות-הגלגלים, לחץ את ידיהם של החיילים, חייך אליהם בלבביות ושוחח עימם קצרות, כשהוא נותן לכל אחד מהם שטר של דולר על מנת שייתנו אותו בשליחות מצווה לצדקה.
 
באותה שנה, גישה זו לא הייתה עדיין מקובלת והיה על הרבי לעשות צעדים משמעותיים כדי לקבעה. יחסם הרשמי של רופאים והמטפלים הרפואיים אל החולים, היה מוגדר עדיין במונחים שליליים, אבל הרבי יישם בהחלטיות את המשנה החסידית רבת השנים - "[[חשוב טוב יהיה טוב]]".

היחס שהרבי הראה לחיילים אלה -  ששלמו מחיר בגופם בהגנתם על עם ישראל, היה חם, שמח ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהייתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי [[רחמים]] או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי חזר אל חדרו, [[מזכיר]]יו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה. רק לאחר שבוע, סיפר המזכיר, התאושש הרבי מחווית המפגש.