עריכת הדף "מלחמת סיני" (פסקה)

==רקע היסטורי==
עם סיומה של [[מלחמת השחרור]] בנצחון ניסי של חיילות [[צה"ל]], החלו מדינות ערב בהתחמשות מחודשת נגד ישראל תוך התמרמרות עמוקה על הנצחון, וביקשו להשיב את כבודם האבוד. במשך קרוב לעשר שנים הסתננו לגבולות ישראל חוליות מחבלים (שכונו בשם "הפדאיון"), וביצעו מעשי טרור ורצח והצליחו לפגוע בלמעלה מ-1,300 יהודים, רובם מאזור מצרים ורצועת עזה.

במהלך השנים שבין המלחמות הקימה ישראל יחידה שהשיבה בפעולות תגמול כנגד מעשי הטרור, ומנגד מצרים התחמשה והגבירה את העוצמה הצבאית שלה באמצעות עסקאות רכש בסדר גודל עצום עם צ'כוסלובקיה ובתיווך ברית המועצות, ומאזן הכוחות גרם להסלמה באזור, שהתעצם לאחר 'מבצע שומרון' במהלכו החריב צה"ל את בנין המשטרה בקלקליה, והרג 88 חיילים ירדנים.

לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים מתעלת סואץ ב[[י' אב]] [[תשט"ז]], הכריז נאצר נשיא מצרים על הלאמת תעלת סואץ וסגירת מיצרי טיראן לכלי שיט ישראלים, וקידם טנקים תותחים וכלי נשק לעבר הגבול עם ישראל ועיבה את שליטתו באזור חצי האי סיני ובאזור תעלת סואץ.

החברה שניהלה עד אז את תעלת סואץ הייתה בשליטת [[בריטניה]] ו[[צרפת]], והם לחצו על ישראל לצאת למערכה צבאית מול מצרים כשהם מבטיחים סיוע למאמץ המלחמתי{{הערה|הגנה אווירית למקרה של התקפה מצרית על ערי ישראל, הספקת נשק צרפתית גדולה, והשמדת חיל האויר המצרי.}}, וכן הבטחה לסיוע צרפתי על רקע מלחמה זו לקבל את הידע הנדרש להקמת כור גרעיני.

כדי לפתור בעיות פוליטיות שעלולות להתעורר, סיכמו נציגי שלוש המדינות על הנחתה של כוחות ישראלים בסמיכות לתעלת סואץ, לאחריו יציבו בריטניה וצרפת אולטימטום לנסיגה של מצרים וישראל מתהעלה, כאשר רק ישראל תעמוד באולטימטום ותיסוג עם כוחותיה, ואילו הצבא המצרי יוותר במקום, דבר שיהווה עילה מוצדקת להשמדת כלי הטיס שלו על ידי צרפת ובריטניה.