עריכת הדף "מיתה" (פסקה)

==מהות המיתה==
בשנת [[תש"כ]], נכנסו לרבי קבוצת סטונדטים, ששאלו את הרבי שאלות שונות. אחת מהם הייתה השאלה הבאה: 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בנוגע לענין המיתה, נראה לכאורה שישנה סתירה בין המשמעות מ[[ספר קהלת]], שזהו ענין שלילי, כליון ואבדון החיים וכל תוכנם, לבין המשמעות מ[[ספר איוב]], שזהו ענין של [[גאולה]] ועליה. מהי השקפת [[תורת החסידות]] בנוגע למצב האדם לאחר המיתה ("עפטער לייף")?}}

תשובה [[הרבי]] הייתה, כי למעשה הסתלקות ה[[נשמה]] מה[[גוף]], אין משמעותה קץ וסיום ה[[חיים]] ח"ו, אלא שהחיים הרוחניים מקבלים מימד חדש, ובלשון הנזכר לעיל - מתעלים למדריגה נעלית יותר. ענין זה, נוסף על היותו מוכרח על פי שכל, נובע גם מהנחות היסוד של מדעי הטבע, אשר, לדאבוננו, כסטודנטים ב"קאַלעדזש", הנכם מחשיבים אותם ומאמינים בהם בתור "[[אמת]] מוחלטת":

אחת מהנחות המדע היא העיקרון של "שימור החומר", הקובע ששום דבר חומרי אינו יכול ללכת לאבדון, ואפשר רק לשנות את צורתו ותו לא. למשל, בחומרים כגון [[ברזל]] או עץ - אפשר לעשות מהעץ שולחן, כסא או סתם בול עץ, ואפשר גם לקחת את השולחן ולחותכו לחתיכות או להבעירו בתנור וכו' (ומובן שכאשר משתמשים בעץ לעשיית שולחן - צורתו היא נעלית יותר מצורת העץ הנשרף בתנור); אבל כל זה אינו אלא שינוי בצורתו של העץ או הברזל, על ידי שמשתמשים בו באופנים שונים, אבל עצם חומר העץ או ה[[ברזל]] - נשאר במקומו, ואי-אפשר להשמידו בשום אופן. ואם כן הוא בדברים [[גשמיות|גשמיים]] וחומריים, קל וחומר שכן הוא ב[[רוחניות]], מהותו הרוחנית של האדם שהיא ה[[נשמה]] שאי-אפשר שתלך לאבדון, אלא היא תמיד במציאותה, וענין ה[[הסתלקות]] אינו אלא שהיא משנה את צורתה, או מתעלית למדריגה אחרת{{הערה|יחידות זו הוגהה על ידי הרבי באנגלית, והרבי אף נתן מספר הגהות על ההנחה באידיש. את היחידות הלאה בתרגום ללה"ק ניתן למצוא בקובץ דבר מלכות פרשת תצוה תש"ע בעמוד כ'}}.