עריכת הדף "מאיר גורקוב" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד לערך בשנת [[תרמ"ה]]{{הערה|בתיק חקירתו נכתב שנולד ב[[הומיל]] בשנת [[תרל"ח]], כנראה מפני זיוף התאריכים בפספורטים שהיה מקובל אז מחמת הצבא.}} לאביו ר' שמואל דוד גורקוב.

תחילה למד בעיר [[פוצ'ופ]] (פּאָטשאָפּ), וב[[ח' בניסן]] [[תרס"א]] התקבל לישיבת [[תומכי תמימים זעמבין]], שם [[סמיכה|נסמך להיתר הוראה]].

ב[[ח' בסיוון]] [[תרס"ה]] סיים את לימודיו בישיבה, ונשא את בת דודו פייגא רבקה.

לאחר חתונתו לא רצה להשתמש בתורה כמקור לפרנסתו, והתעסק במלאכה, והיה לומד תורה בזמניו הפנויים; לערך בשנת [[תרע"ד]] התיישב בעיר [[קרמנצ'וג]].

תחילה היה עוסק במסחר, אך עם עליית ה[[קומוניסטים]] לשלטון בשנת [[תרע"ח]], הופסקו אט אט מקורות הפרנסה, והוכרח להפסיק ממסחרו.

בקיץ [[תרפ"ד]] שהה ב[[פטרבורג]], ונכנס ל[[יחידות]] אל [[הרבי הריי"צ]] שהציע לו להיות [[שד"ר]]; ר' מאיר חשב שהוא לא ראוי לתפקיד זה, ושאל את הרבי האם להחליף זאת בנסיעה לטובת ישיבת [[תומכי תמימים קרמנצ'וג]], ולא נענה על כך בתשובה ברורה למרות שכנראה הרבי הסכים להצעה זו.

יותר משנתיים ערך ר' מאיר שליחות זו, ולא ראה הצלחה גדולה, ונשאר מהנדודים בחוסר כוחות; ובשנת [[תרפ"ו]] עבר מקרמנצ'וג ל[[חרקוב]] והחל לעסוק בעבודה פרטית בביתו.

===מאסרו===
ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב ה[[מוסר]] הידוע [[דוד יצחק מבאברויסק|דוד יצחק]] (דוד איצ'ה) מ[[באברויסק]], שבעברו היה [[תמים|מתלמידי]] [[ישיבת תומכי תמימים]] והגיע לעיר ב[[לבוש חסידי]]; דוד יצחק שאל את אחד מהחסידים היכן ניתן ללון, והחסיד, שלא ידע שדוד איצ'ה הוא מוסר, הובילו לביתו של ר' מאיר; בדרך השיג דוד איצ'ה את פרטיהם של שאר החסידים וכן התארח בבית כמה מהם שלא חשדו בו, ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] ור' [[נחום יצחק פינסון]].

כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של דוד איצ'ה, ב[[שבת]] לפני [[מנחה]], ביקרו אנשי [[נ.ק.וו.ד]] בבתיהם של כמה חסידים, ביניהם בביתו של ר' מאיר; מאז לא ישנו החסידים בבתיהם בלילות, שבהם בדרך כלל נעצרו החסידים, ור' מאיר ישן בבית חתנו ר' [[ישראל יהודה לוין]].

ב[[ח' באדר]] הייתה אסיפה חשאית, בה הוחלט ביוזמתו של ר' מאיר על הקמת ישיבה בחרקוב לאחר [[פסח]].

במוצאי [[שושן פורים]], לאחר [[התוועדות]], חזרו החסידים לבתיהם בהסתמך על כך שבלילה זה, ה-8 במרץ, ישנה חגה ב[[רוסיה]] (יום האישה) ועל סמך זכות חג הפורים; אך דווקא בלילה זה ביצע ה-נ.ק.וו.ד. גל מעצרים נוסף, בהם נעצרו חמישה חסידים: ר' מאיר, הרב פבזנר ור' נחום יצחק פינסון שאצלם ביקר המוסר, ובנוסף ר' [[צמח גורביץ]] ור' [[שמואל כצמן]]. ר' שמואל כצמן הצליח להשתחרר דרך קשריו.

בשל רצונו של ר' מאיר להקים ישיבה, הואשם ב:{{ש}}
{{ציטוט|מקור=המשפיע שלא חזר, עמ' 158|תוכן=
1. חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני.

2. גיוס כספים בקרב האוכלוסייה היהודית לצורכי פעילות אנטי מהפכנית.

3. ניהול תעמולה לאומנית אנטי סובייטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי}}
על פי המסמכים, החסידים הופללו על ידי דוד איצ'ה.

לאחר כעשרה חודשי מאסר וחקירות מתישות, נשלחו ארבעת החסידים לגלות, אותה שרדו רק ר' מאיר ור' צמח גורביץ.

את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטייפניאק שבמחוז קרגנדה (לא רחוק מאקמולינסק) שב[[קזחסטן]]. תחילה הייתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב, אבל לבסוף היגרה אף היא לשם עד לסיום שנות גלותו.

בזמן היותו בגלות, פרצה [[מלחמת העולם השנייה]], שבמהלכה כבשו ה[[גרמניה|גרמנים]] את חרקוב וחסידי חב"ד שהיו שם עברו ל[[סמרקנד]], וכשהסתיימו שנות גלותו של ר' מאיר בשנת [[תש"ד]]{{הערה|[[זכרונותי]].}}, עבר אף הוא לשם, בה התמסר לקירוב הנוער הרחוק מיהדות לתורה.

===עוזב את רוסיה===

עם תום [[מלחמת העולם השנייה]], עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה.
בתחילה היה זמן קצר במחנה ריכוז, אחר כך שהה זמן מה ב[[פריז]], ואחרי זה קבע דירתו ב[[לונדון]].

בט"ו בשבט [[תשט"ו]] נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפחת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.

===על התורה ועל העבודה===

מאז עד פטירתו ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב [[שלום דובער לוין]] העיד שנמצאים אצלו חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות ה[[ש"ס]], ועל סימנים רבים ב[[שולחן ערוך]] - ובפרט בשולחן ערוך [[אדמו"ר הזקן]]. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך{{הערה|כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות...כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ... שהרב רינ"ג פיתח כשרונותיהם...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך"... תכונה זו נכרה בר' מאיר...}} וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.

גם היה מרבה ללמוד עם תלמידים ולעסוק בצרכי צבור באמונה ובעיקר היה מתעסק בעזר וסיוע לישיבות '[[תומכי תמימים]]' ו'[[אחי תמימים]]' שבארה"ק.

במשך השנים ביקר במה פעמים אצל [[הרבי]]. ביקורו האחרון היה ב[[י' שבט]], "הגדול" [[תש"ל]] - עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת '[[ספר תורה של משיח]]'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ספר תורה של משיח - בעת סיום הכתיבה בערב ש"ק וי' שבט אחר חצות.

===פטירתו===

בשנותיו האחרונות היה רגיל להתפלל בבית הכנסת שליד ביתו. ב[[שבת]] [[חול המועד]] [[פסח]], [[י"ז ניסן]] [[תשל"ה]] לא בא ל[[בית הכנסת]] [[תפילה|להתפלל]] וכשבאו לביתו לבקרו, מצאוהו שוכב על מטתו ללא רוח חיים, עם ספר בידיו. בן תשעים שנה (לערך) נתבקש בישיבה של מעלה.