עריכת הדף "לא תהיה משכלה תשי"ב" (פסקה)

==תוכן קצר==
המאמר מיוסד על הפסוקים בפרשת משפטים:
{{ציטוט
|תוכן="..וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.."
|מקור=ספר שמות כג, כו - כז.
}}
הפסוק עוסק בגמול שמקבל העובד את ה' שמתברך בבני ("לא תהיה משכלה ועקרה") חיי ("והסרתי מחלה.." "את מספר ימיך אמלא") ומזוני ("וברך את לחמך ואת מימיך"). אולם את התיבות "לא תהיה" - מלבד הפירוש הרגיל שהוא ברכה ויעוד - ניתן אף לפרשם כציווי: שעל האדם לוודא שלא תהיה משכלה ועקרה, וזאת על ידי שיהיה "ועבדתם את ה' אלקיכם".

===השפעת עבודת האדם למעלה===
אולם ראשית צריך להבהיר מהותה של העבודה ומשמעותה. לכאורה, כל ענין העבודה שייכת אך באדם שבמהותו הוא "חסר" ושייך ל"השלימו" - אולם אצל ה', שהוא "שלימותא דכולא", איזו שלימות ותוספת ניתן להוסיף לו על ידי עבודת ה'? מלבד הקושי בהבנה, ישנה סתירה גם במאמרי חז"ל: באחדים מהם מבואר שאין משמעות למצוות אצל הבורא{{הערה|ראה מדרש בראשית רבה פרשה מח תנחומא פרק ח "וכי אכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף, לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות" ועוד.}}, אולם מאידך מבואר כי המצוות פועלת תוספת (כביכול) למעלה.

על כך מבואר בספרים{{הערה|עבודת הקודש חלק ב פרק ג.}} שבדרגה עליונה ("אדון יחיד שורש השרשים") לא נוגע עניין המצוות. מעשיו של האדם נוגעים החל מאותם הדרגות בהן יש למציאותו משמעות, אולם בדרגות שלמעלה מגדר הבריאה - אין שינוי וגרעון על ידי מעשיו, היות ואין שם משמעות ואחיזה למציאות שזולת ה' (באופן פרטי, עיקר הפעולה של מעשי האדם הוא ב[[כלים]] ד[[אצילות]] היות והכלי בניגוד ל[[אור]] שעניינו גילוי המקור ואינו מתאים עצמו לגדרי הזולת ואינו מכיר בו, הכלי כן מתייחס לזולת וכל גדרו הוא התאמת האור אליו ולכן מעשי האדם מוסיפים או גורעים בו. אלא שהיות וגם האור (ואפילו האור שאינו [[התלבשות|מתלבש]] בכלים) מטרתו ויעודו להאיר בסופו של דבר בכלים נעשה גם בו גרעון על ידי מעשי האדם ורק בדרגת פנימיות הכתר - [[עתיק]] שהוא נעתק ונבדל לגמרי מהשתלשלות אין למעשי התחתונים השפעה).

אלא שלביאור זה יקשה, משמעות הפסוק הוא שעבודת האדם נוגעת ומשמעותית בדרגה הכי גבוה - ב[[עצמות ומהות]]. שבעוד שתחילת הפסוק מבואר כ[[שלישי המדבר]] אודות דרגות אחרות - שה"ועבדתם" הוא לדרגות "ה' אלקיכם" והשכר שיינתן אף הוא יימשך מדרגה זו ("וברך.."), המשך הפסוק "והסרותי..." מתאר את פעולתו של המספר עצמו? ומשמעות השינוי הוא: דרגת "שלישי" הוא עצמות ומהות, היות וכל סדר ההשתלשלות מתחלק בכללות לשניים ([[אורות וכלים]], [[ממלא]] ו[[סובב]], [[אור אין סוף|אור]] לעצמו ואור לזולתו) - ואילו עצמות נקרא שלישי. ובפסוק זה מבואר כי למרות שעבודת האדם משפיעה רק בדרגות "ה' אלקיכם", העבודה נוגעת וחשובה גם אצל עצמות ומהות, עד שממנו מתברך העובד בכך ש"והסרתי מחלה..". וסיבת הדבר - שלמרות שפרטי העבודה ואופנה אינם "נוגעים" בעצמותו תוצאת העבודה צירוף ו[[עבודת הבירורים|בירור]] הבריות [[אתהפכא|והפיכת החושך לאור]] נוגעים לעצמותו וחשובים אצלו.

===מהותה של העבודה - "ועבדתם"===
"ועבודתם" הוא מלשון עבודת [[עבד]] שעיקרה [[קבלת עול]] שזו היא ראשית העבודה ועיקרה, ולכן תחילת ה[[תפילה]] מידי יום היא במילים "הודו לה'" שתוכנם ביטול והתמסרות
הבאים מבלי להתייחס למצבו של האדם במידות ושכל ודעותיו.
אולם משמעות נוספת יש לתיבת "ועבדתם" והיא עבודת התפילה, כדרשת חז"ל{{הערה|תלמוד בבלי מסכת תענית ב סוף עמוד א.}}: "איזהו עבודה שבלב זו תפילה" ולכן מלבד עבודה מ[[יראה]] (- קבלת עול) ישנה העבודה של [[אהבת ה']] שהיא עיקר התפילה. לפי שתפקידה של התפילה לחבר את הנשמה עם ה' וכן לברר ולזכך את הנפש הבהמית. ושניהם נעשים על ידי [[אהבה]] דווקא שדווקא בכחה ניתן לברר את נפש הבהמית, ודוקא על ידי הבירור מתחברת הנשמה עם הבורא. וטעם נוסף לכך היא המשמעות המיוחדת לטרחה שהאדם "טורח" בבירור הנפש הבהמית, דבר שקיים בעבודת אהבה שדורשת יגיעה רבה בניגוד ליראה שישנם בעלי [[יראה טבעית]] ללא יגיעה.

===- "לא תהיה משכלה ועקרה"===
בכדי שעבודת ה' ב[[אהבה ויראה]] תהיה כדרוש יש לוודא שלא יהיו [[משכלה]] ו[[עקרה]], עקרה היא האשה שאין לה וולדות והוא כתוצאה מכך שאין לה רחם או שיש לה ולמרות זאת לא מתפתח וולד. בעבודת האדם, הרחם הוא ה[[התפעלות שכלית]] - אותה ההתפעלות הנוצרת ב[[מוח]] כתוצאה מה[[התבוננות]] שמהתפעלות זו מתפתחים לאחר מכן המידות ברגש ה[[לב]] בגלוי. וישנם בני אדם אשר למרות ההתבוננות הדרושה בשכלם לא מתעוררים במידות גם לא בהתפעלות שכלית וזאת להיותם מלאים ברצונות אישיים כולל רצונות של הנפש האלוקית המונעים מהדם להיות כלי שיכול לקבל את ההתבוננות ולהוליד מידות. ויש אדם שאין מניעה מצדו להתפעלות המוח אלא שאינו מוליד כי חסר לו ב[[כח הא"ס]] הדרוש ל[[הולדה]] שעניינה בעבודה היא הסיוע שמקבל האדם מתורה ומצוות וה[[הזזה העצמית]] שדרוש לאדם לפחות פעם בשנה.
ולאחר הולדת המידות שוב יש לוודא שלא יהיה "משכלה" - יולד וקובר.

===- "בארצך"===
לאחר שעבודתו הכללית היא בשלמות, על האדם לוודא שלא תהיה לו שביעות רצון מעבודתו, שלולי כך עלול להיות "משכלה". וזו המשמעות "משכלה בארצך" - ארץ מלשון רצון - שיש שביעות רצון המעידה שהעבודתו עדין קשורה לרצונותיו, ולכן היא משביעה אותן.

והעצה לזה היא בזכרו שימיו קצובים, ולכל רגע יש לו שליחות ותפקיד, וממילא - אין לו את האפשרות וההיתר לחשוב אודות מעלותיו והישגיו, ולכן אינו מקבל שביעות רצון. וזהו הביאור בדבריו של [[רבי יוחנן בן זכאי]] - שברגעים שלפני מותו אמר ש"איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי", ומכאן נראה - שכל ימי חייו היה עסוק לגמרי במילוי שליחותו, ולא הרהר כלל אודות מעמדו ודרגתו; רק לפני מותו התפנה לערוך {{קס|חשבון| נפש}} אודות מעמדו ומצבו.

===-"והסירותי מחלה", "את מספר ימיך אמלא"===
אדם שממלא תפקידו ועושה כל שביכולתו, ייתכן בכל זאת שהחסיר ימים ורגעים, וגם עדיין נאבק הוא ב"מחלה" שהיא מחלת "הרגש עצמו" המביאה לידי שביעות רצון - שישנה אפילו בצדיקים גדולים. על זה באו הברכות: "את מספר ימיך אמלא" "והסירותי מחלה מקרבך", ש"שלישי המדבר" - עצמות ומהות - ממלא את הימים החסרים שהופכים להיות מאירים (מספר - ספיר), ולא עוד אלא שבכח העצמות אף לבטל להסיר את מחלת הרגש עצמו.