עריכת הדף "ישעיהו גופין" (פסקה)

==תולדות חיים==
הרב ישעיהו גופין נולד ב[[חרקוב]] ב[[כ"ג אב]] [[תרע"ח]] לאביו ר' [[אהרון גופין]], והתחנך בילדותו ב[[חיידר]] המחתרתי ב[[עיירה]] [[מאריופול]] שב[[אוקראינה]].

בעקבות הצקות חוזרות ונשנות של סוכני ה[[ג.פ.או.]] נאלץ לנדוד כל מספר חודשים לעיר אחרת, ובשנים [[תרצ"ג]]-[[תרצ"ז]] למד בישיבות ב[[ברדיצ'ב]], [[ז'יטומיר]] וב[[תומכי תמימים קורסק|קורסק]].

בשנת [[תרצ"ט]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו שרה רעלקא גופין בעיר [[לנינגרד]].

לאחר חתונתו כשהתחילו הגרמנים לצור על [[לנינגרד]], ברח ר' ישעיה מהעיר והתיישב ב[[טשקנט]] ולאחר מכן ב[[סמרקנד]] שם החל לעסוק כחבר פעיל בוועד הרוחני שהקימו החסידים מתוך דאגה לחינוך היהודי של הפליטים שהגיעו לעיר, לגיוס כספי לאחזקת המערכת ולהאכלת התלמידים, ולהסוואת הפעולות מעיני בלשי המשטרה החשאית.

אחרי סיום [[מלחמת העולם השנייה]] יצא יחד עם משפחתו את גבולות [[רוסיה]] כחלק מתוכנית [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הידועה]], ובהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] עלה ל[[ארץ הקודש]] ב[[כ"ד באייר]] [[תש"ט]] והתיישב ב[[כפר חב"ד]] שם עמד בשורה הראשונה של העסקנים ה[[חב"ד|חב"דיים]] שדאגו לפיתוח הכפר.

בשנים שלאחרי זה נקרא לסייע באחזקת [[ישיבת חב"ד]] ב[[תל אביב]], עד שהתמנה כמנהל [[בית הספר למלאכה]] ב[[כפר חב"ד]], תפקיד בו החזיק עד לפטירתו.

בשעת [[רצח יד החמישה|ההתקפה הרצחנית]] על בית הספר שבניהולו, לא איבד את עשתונותיו, וחילץ ילדים רבים דרך החלון והציל את חייהם.

נפטר בגיל שישים ושתיים ב[[כ' כסלו]] [[תשמ"א]].