עריכת הדף "יציאת רוסיה תש"ו" (פסקה)

==רקע==
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהתרחשה בין שלהי שנת [[תרצ"ט]]- לקיץ [[תש"ה]] ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה. עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את שובם של אזרחי [[פולין]] מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי [[פולין]] רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם, במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר [[לבוב]].

בתחילה, הממשלה הרוסית העלימה עין ממבריחי הגבול, מפני שרצתה להעלים על כך שאזרחים פולניים רבים מתו בשטחה כתוצאה מהרעב הנוראי ששרר ברוסיה באותם שנים, והעדיפה למלא פנקסי רישום רבים של אזרחים פולניים ש'יצאו' כביכול משטחה.

היו מספר חסידים שהיו להם תעודות של אזרחי פולין, חלקם אכן גרו בפולין לפני המלחמה ואחרים מסיבות שונות חיו כאזרחי פולין למרות היותם אזרחי ברית המועצות. והללו יצאו מרוסיה כאזרחי פולין ללא צורך לזייף תעודות.
===דעת הרבי הריי"צ על הבריחה===
עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]], שבאותה העת שהה ב[[ארצות הברית]]. הרב [[בנימין גורודצקי]] אשר שהה אז בסמרקנד שלח מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]] אשר שהה  בניו יורק, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה. מלבד הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה אדמו"ר הריי"צ, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב. בספר '[[היציאה מרוסיה (ספר)|היציאה מרוסיה]]' ישנם פרטים אודות מענה אדמו"ר הריי"צ: ר' בנימין גורודצקי חשש, והמתין עד תום התקופה בה אפשר להגיש בקשות. יום לפני המועד שנקבע הגיש בקשה, ובו ביום קיבל מברק מוסווה מארצות הברית, שתוכנו: "דער זיידע זאגט, מען זאל בלייבן זיצן אויפן ארט" – [הסבא, הרבי אומר שיש להישאר לשבת במקום]. התשובה לגביו היתה ברורה דיה, אולם לר' בנימין התעורר ספק, האם הכוונה רק אליו או לכללות אנ"ש. הלבטים היו לא קלים כלל, לכן ר' בנימין החליט לפרוש את ספיקותיו בפני חשובי החסידים. בין כה וכה, נשארו הדברים לוטים בערפל, ובהמשך בסביבות ניסן תש״ו התקבלו תשובות יותר ברורות מאדמו״ר הריי״צ, אשר על החסידים לברר בעצמם, אם אפשר להגיע לחלק האמריקאי של גרמניה. שכן לאחר המלחמה היו שטחים באירופה שהיו תחת שליטת האמריקאיים, ושטחים אחרים תחת שלטון ברית המועצות. ואדמו"ר הריי"צ רצה בדווקא שהחסידים לא יוותרו תחת שלטון סובייטי. או אז הוחלט כי על החסידים, לצאת את ברית המועצות, ולהגיע לאיזורי הכיבוש האמריקאי. כך החלה להתגלגל פרשיית 'הבריחה' של החסידים דרך לבוב{{הערה|[[היציאה מרוסיה (ספר)]] ע' 13-14}}.
  
לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לאדמו"ר הריי"צ, ואז אישר אדמו"ר הריי"צ לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.