עריכת הדף "יצחק הורביץ" (פסקה)

==תולדות חיים==
===נעוריו===
נולד לאביו הרב שלמה מנחם מענדל ולאמו מרת עלקא בת אחותו של הרב [[אברהם דוד לאוואוט]] סב סבו של [[הרבי]], [[המושבות היהודיות בפלך חרסון|במושבה היהודית ברעגזנעוואטע (נהר טוב) שבפלך חרסון]] בערך בשנת [[תר"נ]]. כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק גדלותו. ה[[מלמד תינוקות|מלמד]] שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון.

עוד בהיותו נער צעיר לימים, החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו מי יצליח להיות הראשון שיקבל תעודת [[סמיכה]] לרבנות. שניהם ישבו ולמדו יומם ולילה, וחברו שלא היה בעל [[גוף]] בריא וחסון כמותו נפל למשכב מרוב יגיעה מתמדת בתורה עד שנפטר, אך הוא ר' יצחק המשיך ללמוד בהתמדה עצומה עד שקיבל תעודת 'סמיכה', והוא בן שבע עשרה שנה בלבד.

===לימודיו בתומכי תמימים===
בתקופת נעוריו נוסדה ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. חבריו של ר' איצ'ע שהתקבלו ל'תומכי תמימים', ניסו לשכנעו שייסע לישיבה. על ה[[עיירה]] ועל חסידות [[ליובאוויטש]] שמע ר' איצ'ע כבר לפני כן, אך הוא הסכים לנסוע אליה רק לאחר ששמע שנוסדה בה ישיבה. ואכן, הוא הגיע למקום והתקבל לישיבת 'תומכי תמימים'.

בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל ה[[משפיע]] [[שמואל גרונם אסתרמן|ר' גרונם]] בסניף הישיבה ב[[עיירה]] [[ז'מבין]], וגם ר' איצ'ע היה ביניהם. בתחילת לימודיו היה שקוע בלימוד ה'[[נגלה דתורה|נגלה]]', ואפילו כשר' גרונם היה [[התוועדות|מתוועד]] עם הבחורים, היה ר' איצ'ע יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. לאחר כמה פעמים ששמע את דבריו 'נתפס' לדבריו והחל להשתתף בהתוועדויותיו.

הרה"ג הרב [[אהרן תומרקין]], סיפר לחתנו הרב [[יהודה חיטריק]] על תקופה זו: "דרכו של ר' יצחק הייתה אז להעמיד ספל [[מים]] ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון".

על ייחודיותו של ר' איצ'ע בישיבה בליובאוויטש תעיד העובדה הבאה: [[הרבי הרש"ב]] הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את ה[[גרטל]] (כמנהג חב"ד שרק הנשואים חוגרים אבנט, ולא הבחורים). אך כשר' יצחק הגיע לליובאוויטש אף שהיה נער צעיר, לא הורה לו הרבי הרש"ב להסיר את הגרטל. וכך היה ר' יצחק ה'תמים' היחיד בליובאוויטש שחגר גרטל עוד לפני נישואיו.

===יציאתו מרוסיה===
[[קובץ:איצ'ה דער מתמיד 2.jpeg|250px|'איצ'ה דער מתמיד'|ממוזער|שמאל]]

לאחר ש[[אדמו"ר הריי"צ]] עזב את [[רוסיה]] בשנת [[תרפ"ח]] והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את [[רוסיה]] כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת [[תרפ"ט]] הצליחה השתדלות אנ"ש מ[[ארצות הברית]] להשיג רישיון יציאה עבור הרב [[יעקב ישראל זובער]], ובחורף [[תרפ"ט]] הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז [[אדמו"ר הריי"צ]] את אנ"ש בארצות הברית להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ע ור' [[יעקב מאסקאליק]] (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. עם זאת, הורה [[אדמו"ר הריי"צ]] גם להם, לר' איצ'ע ולר' יעקב, להגיש לשלטונות [[רוסיה]] בקשת היתר ליציאה מהמדינה.

באותה תקופה שאל ר' איצ'ע את [[הרבי הריי"צ]] האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, הלל ושמואל. [[הרבי הריי"צ]] השיב לו במכתב: "ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, ראוי היה שיקחם עמדו, ובוודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]".

במשך כארבע שנים, מ[[תרפ"ט]] עד [[תרצ"ג]], הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה ובחודש [[תשרי]] [[תרצ"ג]] הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ב[[רוסיה]].

ר' איצ'ע היגר מ[[רוסיה]] ל[[פולין]], לאחר מכן יצא בתור [[שד"ר]] ל[[אירופה]], ל[[ארצות הברית]], ול[[ארץ ישראל]]. במהלך שהותו ב[[ארץ ישראל]] בתור [[שד"ר]] פגש בעסקן ר' [[חנניה יום טוב ליפא שטיינמיץ]], שעמד בקשרים קרובים עם [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]]{{הערה|זו הפעם הראשונה שר' חנניה פגש ב[[חסיד חב"ד]].}}.

===פטירתו===
על הרגעים האחרונים של ר' איצ'ה מסופר{{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 503 וגליון 861 ומשם לספר יראת ה' אוצרו' עמוד 279.}} כי הנאצים ימ"ש היו חוטפים את יהודי [[ריגא]], מכנסים אותם ב[[בית הכנסת]] ובהתמלא הבית, מציתים אותו באש על כל הנמצאים בתוכו וכל מי שהיה מנסה להמלט מן הלהבות היה נורה מיד!

כך נשרף גם ר' יצחק על קידוש השם.

היה זה ביום [[יו"ד כסלו]] [[תש"ב]]. הגרמנים הובילו יהודים רבים בכוח אל תוך [[בית הכנסת]] ובאכזריותם ורשעותם העמידו יהודים רבים אחרים בחוץ כדי לצפות במחזה הנורא.

עדי ראיה סיפרו מאוחר יותר כי ר' איצ'ע פתח את ארון הקודש, הוציא [[ספר תורה]] ואמר: "אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה'. הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרב [[אליהו חיים אלטהויז]] ואת השניה על כתפו של הרב [[יחזקאל פייגין]] (מזכירו המסור והנאמן של [[הרבי הריי"צ]]) ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את [[ניגון ההקפות לרבי לוי יצחק|ניגון ה'הקפות']] החב"די הנודע של ר' [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]].