עריכת הדף "יוסף אבן מיגאש" (פסקה)

== תולדות חיים ==
רבי יוסף נולד בחודש [[אדר א]] תתל"ז לאביו [[רב|רבי]] מאיר הלוי אבן מיגאש שהיה אחת המשפחות היהודיות המכובדות בעיר סיבליה שב[[ספרד]]. אביו של רבי מאיר אשר שמו היה גם רבי יוסף, שמש בתפקיד חשוב בחצר מלכות גרנדה. אותה רעידת אדמה פוליטית שגרמה לסילוקו של רבי יוסף הנגיד, הביאה גם את רבי יוסף לסביליה מקום שם הפך, תוך זמן קצר, לאיש סודו של הכליף. רבי מאיר, אביו של רבי יוסף, היה מלומד גדול ובעל השפעה עצומה בקרב החברה היהודית והלא יהודית של סביבתו. ליוסף הצעיר ניתן, על כן, מיטב החינוך והאפשרויות להתקדם ולהתפתח, שהיו בימים ההם.

===בישיבת הרי"ף===
עודו צעיר לימים הכיר בו ידיד אביו הרב יצחק בן ברוך ן אלבליה כבעל כשרון יוצא מגדר הרגיל והשפיע על אביו שיקדיש את הבן המוכשר ל[[לימוד התורה]] בלבד, בהבטיחו לו כי הוא יעשה בשטח זה גדולות ונצורות.
רבי מאיר היטה אוזן קשבת לעצת ידידו ובשנת תתמ"ט שלח את יוסף, בהיותו כבן 12 לישיבת לוצנה, שבראשה עמד אז רבי יצחק אלפסי, לימודו בישיבה נמשך על פני 14 שנה.
ישיבת לוצנה, שבראשה עמד אז [[הרי"ף]], אשר היה הראשון שליקט וסידר את ה[[הלכות]] המצויות ב[[תלמוד]], בספרו הענקי שהתפרסם בשמו — הריף. הוא גם היה ראשו המוכר של העולם היהודי בכל השאלות ההלכתיות שהיו שגויות במחלוקת. בישיבתו עברו והתחנכו רבים מגדולי וענקי היהדות של הדור הבא. 

[[רב|רבי]] יצחק קירב את הילד כאילו היה בנו ממש ולימד אותו כל מה שהוא ידע. במשך 14 שגה למדו יחד, יומם ולילה. כשהרי"ף בן התשעים הרגיש כי יומו האחרון מתקרב, לא מצא אף אחד מתלמידיו — ואפילו לא את בנו יחידו יעקב — ראוי לשבת על כסאו, מלבד רבי יוסף בן מאיר מסבילה, בן ה 26. בקריאתו צוואתו אל העולם היהודי, שיבח הרי"ף את רבי יוסף כאהד מגדולי הדור. כפי שאפשר היה לצפות מראש, ידע הציבור היהודי הרחב אך מעט מזעיר על הלמדן הצעיר על כן חשבו את המינוי לנחפז ואת רבי יוסף לבלתי מתאים לשאת במשרה הרמה' שעד כה מלא רבו הדגול. אולם תוך זמן קצר מאד השכיל רבי יוסף לרכוש את אימונם של תלמידי חכמים ולזכות בהכרה מלאה כממלא מקומו וממשיך דרכו של הרי"ף. שימש בראשות הישיבה במשך 38 שנה עד פטירתו.

יחד עם ראשות ישיבת לוצנה, הפך רבי יוסף, כקודמו, לסמכות הלכתית עליונה של העולם היהודי. [[רבי יהודה הלוי]], המשורר הגדול, שהעריצו מאד, חיבר לכבודו שירי תהילה. האמון המלא שנתן הרי"ף בתלמידו הצעיר, הצדיק עתה את עצמו במלואו. לוצנה הפכה מרכז חשוב ללימוד התורה והקהילות היהודיות שבאירופה, מצרים' בבל וכו' פנו כאחד אל רבי יוסף אבן מיגאש ושטחו לפניו את בעיותיהם ההלכתיות והחברתיות. רבי יוסף עמד משכמו ומעלה על כל אישיות יהודית אחרת שבדורו, עד שרבי יהודה הלוי שר עליו: 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= למדו תורה מאין מחיר מעל סיני, מעל ארון 
 
מפי יוסף, מפי בחיר זרע משה ואהרן
 
הלוחות לא נשתברו וארון וכרוב לא נקברו
 
מימי עייניו יגברו וצמא כל צמא ישברו.}} 
 
בספרי הרמב"ם מוצאים שרחש לרבי יוסף הערכה והערצה רבה במקומות מספר מצטט משמו הלכות ואף מכנו כרבו וכך כתב על רבי יוסף בהקדמתו לפירוש המשניות: 
{{ציטוט|תוכן="כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון, עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך..."}}
אולם היות והרמב"ם נולד רק בשנת תתצ"ה הרי שבפטירת רבי יוסף היה [[הרמב"ם]] בן שש בלבד ומזה יש להניח שבין אלפי תלמידיו של רבי יוסף היה רבי מימון, אביו של הרמב"ם. וגם אחרי שעזב את ספרד והלך לגור במצרים, רחש לבו הערצה לרבו הנעלה. והוא נטע זאת בלב בנו.

בצד היותו מחנך דורות ישרים ומכשיר למדנים שהיו מנהיגי העתיד, הספיק רבי יוסף לחבר פירוש על ה[[תלמוד]]. לדאבוננו אבדו רוב כתבי היד בזמני הרדיפות שתכפו על יהודי ספרד. הפירוש על שתי מסכתות ([[בבא בתרא]] ושבועות) שנשתמר בידינו מראה כמה גדולה האבידה באבדן יתר החלקים. בפירושיו הוא מעמיק לחקור את דעת ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]] ומבסס את החלטותיו על המקורות הסבירים ביותר. הרבה מהלכותיו של הר"י מיגאש מובאות ב: '''פאר הדור''' של ה[[רמב"ם]], ב'''בעל המאור''' של הלמדן הצעיר [[רבי זרחיה הלוי]] מגרונה וב'''שיטה מקובצת''' של רבי בצלאל אשכנזי. 
רבי יוסף בן מאיר אבן מיגאש הקדיש את כל חייו ללימוד התורה. הוא עסק גם בחיבור פיוטים ותפילות לחגים שונים. רבי יוסף נפטר בל' ב[[ניסן]] שנת תתק"א" בגיל 64 לחייו. עם מותו לא היה בספרד מי שיבוא במקומו והמרכז לחיי תורה והלכה עבר ל[[צרפת]] וגרמניה, שם חיו ופעלו [[רש"י]] ותלמידיו.{{הערה|שיחות לנוער [[אייר]] תשי"ט}}