עריכת הדף "יובל" (פסקה)

== מדיני המצווה ==
====ספירת השנים עד שנת היובל====
המצווה הראשונה הקשורה ליובל היא מצוות ספירת השנים. על פי התורה{{הערה|ויקרא כה, ח.}}, יש לספור שבע שבתות שנים, כלומר 49 שנה, עד לשנה החמישים, שהיא שנת היובל. כל שבע שנים הן שנה אחת של מנוחה וחרישה של אדמה (שנת שמיטה), והשנה ה-50 היא שנת היובל. כל פרט של ספירה זו היה נתון ביד בית הדין הגדול (הסנהדרין), ששלט בניהול החוקים הקשורים לספירת השנים{{הערה|שם=של|[[ספר החינוך]] מצווה של.}}.

====הקדשת שנת היובל====
במהלך שנת היובל, הארץ נכנסת למצב של הפקר מוחלט. ככתוב בתורה{{הערה|שם=ויקרא|ויקרא כ"ה, י.}}, יש לקדש את שנת החמישים, כלומר להפסיק את העבודה החקלאית ולתת לכל היבול להיות הפקר. כל אדם יכול לאכול את הפירות שנעשים זמינים, אך אסור לאסוף אותם או למכור אותם. בשנת היובל חוזרים גם העבדים לשחרורם וקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהם המקוריים{{הערה|שם=שלג|[[ספר החינוך]] מצווה שלג.}}.

====שחרור עבדים====
מצוות יובל כוללות את שחרור העבדים{{הערה|שם=ויקרא|}}. כל עבד עברי שיצא תחת ידו של אדונו בשנת היובל, חייב לשוב לחירותו{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה שלב.}}.

====תקיעת שופר ביובל====
ביום הכיפורים של שנת היובל, יש לתקוע בשופר{{הערה|ויקרא כה, ט.}} כדי לקרוא דרור לכל העבדים ולחזור כל אחד למקומו. תקיעה זו יש לה משמעות עמוקה של חירות, כיוון שהיא מסמלת את יציאת העבדים לחופש ואת ההחזרה של הקרקעות לבעליהם המקוריים{{הערה|שם=שלג}}.

====אסור לעבוד את הקרקע בשנת היובל==== 
בשנת היובל, כמו בשנת השמיטה, אסור לעבוד את הקרקע. כל העבודה החקלאית, כולל זריעה וקצירה, אסורה. ישנה אזהרה בתורה{{הערה|ויקרא כה, ד.}} לא לעבוד את האדמה בשנה זו{{הערה|שם=שלג|}}.

====ספיחי תבואות בשנת היובל==== 
אסור לאסוף את תבואות הקרקע שנצמחו בשנת היובל{{הערה|ויקרא כה, יא.}}, בדומה למה שנאמר על ספיחי תבואות בשמיטה. אין לקצור את התבואה כמו בשנים רגילות{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה שלח.}}.

====החזרת הקרקעות לבעליהם====
כל הקרקעות שמכורו במהלך השנים שבין יובל ליובל, חוזרות לבעליהם המקוריים בשנת היובל. גם אם האדמה נמכרה, החזרה של הקרקע לבעלים המקוריים תוכל להבטיח שכל אדם יכול לקבל את חלקו בנחלת האדמה{{הערה|שם=של|}}.