עריכת הדף "יהושע פאליק גוראריה" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[קרמנצ'וג]] בשנת [[תרמ"ו]] כבן בכור לאביו הגביר החסידי [[מנחם מענדל גוראריה]], מחותנו של [[אדמו"ר הריי"צ]].

כנער, למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], ובהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם בת דודתו מרת פייגא וויטע בת דודו החסיד ר' [[נתן גוראריה (קרמנצ'וג)|נתן גוראריה]].

כמו רבים מבני המשפחה, לאחר החתונה נכנס לעסקי המסחר וזכה להצלחה, וכן היה שותף בפעולות שונות בעסקנות הכלל.

קבע את מגוריו ב[[לנינגרד]], ונמנה על ראשי קהילת 'צמח צדק' של חסידי חב"ד בעיר.

באחת ההזדמנויות שביקש בליובאוויטש הוצע לו לרכוש תמורת סכום גדול את פרשיות התפילין שנכתבו על ידי [[ראובן הסופר]], וכדי לבדוק את אמינותם, ביקש להראותם לאדמו"ר הרש"ב, וכאשר עיין בהם אדמו"ר הרש"ב, אמר שהם ללא ספק פרשיותיו של ר' ראובן הסופר, והמליץ לו לרכוש אותם באומרו: "אתה צריך אותם. אם לא תיקח אותם - אני אקח". את התפילין האלו היה ניתן לזהות בקלות בשל העובדה שהיו גדולות יותר משאר התפילין שהיו נהוגות באותה תקופה.

בשנת [[תרע"א]] כאשר נסע אדמו"ר הרש"ב ל[[וינה]] לצרכי רפואה, ושהה במקום מרוחק מליובאוויטש, הגיע לכבוד י"ט כסלו ל[[ברלין]] לשהות עם אדמו"ר הרש"ב, ובמכתב ששיגר לאחר מכן אדמו"ר הרש"ב לבנו ונכדותיו, מספר על חגיגות י"ט כסלו במסגרת מצומצמת זו בשביעות רצון{{הערה|1=[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/03/5ca0828813382_1554023048.pdf אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' אגרת ערה].}}.

בין השנים [[תרפ"ד]]-[[תשרי]] [[תרפ"ח]] התגורר אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד, ועם עזיבתו את העיר, הפך ביתו של ר' פאליק למרכז ההתכנסויות של חסידי חב"ד שהתוועדו והתפללו בביתו שהיה מרווח באופן יחסי לשאר בתי החסידים{{הערה|1=[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/776.pdf שבועון בית משיח גליון 776 עמוד 32, 'תיק קהילת צמח צדק'], ושם בעמוד 39 - תמונתו.}}.

בשל פעולותיו לחיזוק היהדות בלנינגרד, נאסר על ידי [[ק.ג.ב.|המשטרה החשאית]] ונשלח לסיביר.

כאשר שוחרר ממאסרו, חשש לחזור לביתו שהיה ממוקם על שדרה מרכזית בעיר, וקבע את מגוריו בבית גיסו הרב [[אליעזר קרסיק]]. רעייתו נותרה להתגורר בבית הקודם, וכל מי ששאל אותה היכן בעלה היא השיבה שהיא זרקה אותו מהבית כיון שבגד בה ואינה יודעת היכן הוא נמצא.

ר' פאליק חינך את ילדיו במסירות נפש ולא שלח אותם למוסדות הממשלתיים על אף הסכנה הגדולה.

בזמן ה[[שואה]] נותר בלנינגרד, שם נרצח על ידי הנאצים בסביבות שנת [[תש"ג]].