עריכת הדף "חתונת הרבי הרש"ב" (פסקה)

==השידוך==
על שידוכו של אדמו"ר הרש"ב מסופר שבילדותו שהה רבות בבית סביו אדמו"ר הצמח צדק, ובאחד הביקורים של דודו האדמו"ר רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] בליובאוויטש עם בתו [[שטערנא שרה]], כשהיה בגיל 4 לכל היותר, ראה אדמו"ר הצמח צדק את בני הדודים משחקים ביחד ואמר עליהם שהם "חתן וכלה", ר' יוסף יצחק ששמע זאת שאל את אביו: "שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה"?, ובתגובה ענה לו הצמח צדק: "זה הקטן יגדל ממך"!{{הערה|'''ליקוטי דיבורים''', ח"ב, עמ' 412.}}.

עוד באותה שנה, ביום [[י' סיוון]] [[תרכ"ה]] הוחלט וסוכם על השידוך ונכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים{{הערה|בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה.}}. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים{{הערה|בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית.}}. הסבא - אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'[[תרל"ה]] ב[[ירושלים]] (מתוך אמונה ב[[ביאת המשיח]]){{הערה|חנוך לנער עמוד 8.}}.

הערבים הנזכרים בשטר הראשי פרקים שסוכם בין הצדדים, הם הרב משה יהודה לייב בן הרב יוסף בונם מברדיטשוב מצד החתן{{הערה|נכדו של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] (בטאון חב"ד גליון 36-37 עמוד 71 ואילך.}}, והרב [[שניאור זלמן מרדכי שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שניאור זלמן מרדכי שניאורסון]] מ[[ז'יטומיר]] מצד הכלה (אח הכלה, בן האדמו"ר הריי"צ מאוורוטש).

על [[שטר התנאים]], שחלקו נכתב על ידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] היה חתום רב העיירה [[רודניא]] הרב [[אברהם אשכנזי]], מבני ביתו הקרובים של אדמו"ר הצמח צדק, והרב [[מנחם נחום יצחק אייזיק חאנין]].

בזמן חתימת השטר, סיפר הרבי הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן שאחד הסיפורים ששמע בבואו למזריטש, היה אודות גודל אהבת ישראל של הבעל שם טוב, שאמר שבעם ישראל יש שנים סוגים, סוג אחד הוא העובד את השם בפשטות ובתמימות ויש לאהוב אותם מצד האמונה ועבודת השם הזכה שלהם, ואילו הסוג השני של לומדי התורה צריך לאהוב מפני שהם גדולים בידיעת התורה ו'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', וצריך לאהוב אותם על כך שעובדים את השם למרות שיש להם יצר הרע גדול{{הערה|לקוטי דיבורים עמוד 412. ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמוד 20.}}.

===ההכנות לחתונה===
בתקופה שקדמה לחתונה, הורה אדמו"ר המהר"ש לבנו, החתן, להבחן ולקבל [[סמיכה]] לרבנות, כמנהג בית הרב. כשהגיע מועד החתונה, תבע אדמו"ר מהר"ש לעשות את החתונה במקום הקדוש בדוגמת ירושלים, של זמן ה[[גלות]] - בעיירה [[ליובאוויטש]]. בפועל, בעקבות סיבות שונות, לא יצא הדבר לפועל והחתונה התקיימה במקום מגורי הכלה [[אוורוטש]]{{הערה|'''ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש''', עמ' 72.}}.

בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, מפני סיבות שונות{{הערה|גם מבחינה רוחנית, כמו שביאר בעצמו כשנפרד מהמלווים באחרעמעווע, וגם מפני שאמר שסוכם שיהיה בירושלים, ואם לא בירושלים כפשוטה, אז בליובאוויטש שהינה ירושלים של זמן הגלות.}} ובעיקר בגלל מצבו הבריאותי{{הערה|'''התמים''', ח"ב, עמ' מ"ה - מ"ו.}}, ורק זוגתו [[הרבנית רבקה]] נסעה עם החתן לחתונה. 

שבוע לפני החתונה, ביום ראשון [[ה' אלול]] נסע [[אדמו"ר המהר"ש]] ללוות את בנו עד ל[[עיירה]] אחרעמעווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים{{הערה|במקום בו עצר אדמו"ר המהר"ש לא היה מקומות ישיבה מלבד מקום אחד עבור הרבי, ומפני כבודו של החתן, אחד המלווים התכופף ותמך את ידיו בקרקע והחתן ישב עליו.}}. כשסיים לומר את דברי החסידות{{הערה|נדפסו בספר השיחות תורת שלום עמוד 188. הוספות לספר המאמרים תרל"ה חלק ב' עמוד תקנג.}} אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאמא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו [[לעתיד לבוא]], שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם".

אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את ה[[שטריימל]] בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסה ובה כובע עם נוצה, מתנת החתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.