עריכת הדף "חיים יונה לוצקי" (פסקה)

==תולדות חיים==
{{ציטוט צף|כשחיים־יונה היה בגיל 15 וחצי, למד במחלקת ישיבת 'תומכי תמימים' בשצ'עדרין. באותה תקופה קירבתי אותו לדרכי העבודה הפנימית. במשך הזמן הוא התחיל להתפלל ב'עבודה', וכעבור תקופה מסוימת התעלה הרבה הרבה יותר (כאן החווה ר' שלמה־חיים בידו למעלה מעלה, כמפליא את גודל מדרגתו של ר' חיים יונה). הסדר שבו נהג חיים־יונה בעבודת התפילה שלו במשך תקופת לימודיו בשצ'עדרין היה כזה: הוא היה נוהג להתפלל כל יום באריכות גדולה ביותר.

מדי יום ביומו היה מתחיל להתפלל עם כולם, ואחרי שהמניין סיים את תפילתו היה נשאר ב'זאל' וממשיך להתפלל. בשעת התפילה היה מנגן ניגונים חסידיים בדבקות רבה, ומרוב דבקותו לא הבחין בנעשה סביבו.

תפילתו נאמרה בנעימה כה ערבה, עד שקרה לא אחת שהתמימים שישבו בקרבת מקום אליו לא היו מסוגלים להמשיך להתרכז בלימודם — קול ניגונו כבש את ליבם והם האזינו לכל מילה שיצאה מפיו. בעקבותיהם נדרכו חושיהם של חבריהם שישבו בשולחן הסמוך, ואף הם השתתקו והאזינו לתפילה. וכך, בהדרגה, השתרר והמשיך בתפילתו... שקט בכל ה'זאל', אבל חיים־יונה כלל לא הבחין בכך".|מתוך דברי ר' [[שלמה חיים קסלמן]] עליו, הופיע בחסידים הראשונים, ח"ב, עמ' 150.}}
עוד בהיותו צעיר, היה מיוחד מבין ה[[תמימים]], דרכו בעבודת ה[[תפילה]] הייתה ייחודית. היה בעל בקיאות בכל מאמרי הרבי הרש"ב בע"פ, הרבי הרש"ב חיבבו והתבטא עליו שהוא נמצא בדרגה נעלית של "פנימיות בינה" (ראה ב"[[קונטרס התפילה]]" פרק ב'){{הערה|יש גרסא לפיה אמירה זו נאמרה עליו פי אדמו"ר הריי"צ.}}.

פעם, לאחר [[הסתלקות]] הרבי הרש"ב שכב חיים יונה לישון על א' מהספסלים ב'זאל', פתאום התעורר ונפלט מפיו {{ציטוטון|אה, זה היה תענוג כל כך נפלא}}. וכשנשאל במה מדובר אמר שעכשיו שמע מאמר מהרבי (הרש"ב), דבר זה עורר רעש גדול עד שבא לאזני הרבי הריי"צ, וקרא לו ונזף בו קשות: "מה אתה כה מרומם בעיני עצמך? וכי למי אבא (הרבי הרש"ב) התגלה אם לא אליך? הרי אתה שונה מכולם, אתה כמו סייח שרועה בחצר של הפריץ."

כוונתו שמצבו הרוחני אין זה בא ממעלתו, אלא שמלכתחילה שונה הוא.

מזה הבין חיים יונה שצריך הא להזהר מ'בליטות' עד קצה הכי אחרון ומאז שינה דרכו.

הוא היה עושה את עצמו כאילו מתפלל במנין, אבל אחר כך היה מתפלל כל היום בחדרו.

חילק את כל הכתבי חסידות שברשותו, באמרו שזה כבר לא מעניין אותו והוא אינו זקוק להם למרות האמת שידעם בע"פ אות באות.

הוא רצה באמת ליצור הרושם שעזב כל דרך העבודה הפנימית; פעם (לאחר חתונתו) ביושבו בשיחה עם אחד מחשובי החסידים, אמר לפתע "עלינו לסיים את השיחה, כי אני צריך ללכת תיכף עם אשתי לתיאטרון" ובתוך כך שלף מכיסו שני כרטיסים להופעה בתיאטרון והראה אותם לחסיד שישב מולו...

בדומה, מסופר כי פעם ישב ואכל ארוחה בשרית בנוכחות החסיד המפורסם [[איצ'ה דער מתמיד]] בגמר הסעודה לקח שוקולד פרווה עטף אותו בעטיפת שוקולד [[חלב]]י ואכלו לפניו, באמרו שזמן ההמתנה ההלכתי של שש שעות הוא רק מנהג! אך ר' איצ'ה אמר לו: "אתה יכול לעשות את כל התחבולות, אותי - לא תצליחו לרמות."

היה קרוב מאוד עם החסיד הרב [[שלמה חיים קסלמן]], שאמר בתחילה היה מושפע שלי, ואחר כך היה משפיע שלי, והרב קסלמן תיאר את שהיה מתפלל שעות על גבי שעות בערבות עצומה, ואנשים מסביב היו משתתקים לשמוע תפלתו.