עריכת הדף "חיים בן ציון רסקין" (פסקה)

==תולדות חיים==
הרב חיים בן ציון רסקין נולד נולד ב[[ט"ו סיוון]] [[תרכ"ד]] לאביו הרב יהודה לייב ואימו מרת צביה בעיירה [[דוברובנא]] למשפחה חסידית שורשית עד ל[[אדמו"ר הזקן]]. בהיותו בגיל צעיר עזב את ביתו והלך לבית סבו ר' שמעון קרימר בג'זאטסק שנמצאת בין [[סמולנסק]] ל[[מוסקבה]], שם למד בשקידה ובהתמדה. כל העת קיבל מכתבי חיזוק מהוריו הרב יהודה לייב ומרת צביה, שעודדהו לשקוד על לימוד התורה. 

בהיותו בן תשע-עשרה שנים, ב[[חג השבועות]] [[תרמ"ג]], התייתם מאביו. שלושה חודשים לאחר מכן, ביום ט"ו ב[[אלול]] [[תרמ"ג]], [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת דבוניא, בתם של ר' יעקב יוסף ומרת שימע חאשע שגלוב, תושבי העיירה [[רודניא]] הסמוכה ל[[ליובאוויטש]]. כעבור שנתיים בלבד נפטרה גם אמו מרת צביה. 

תושבי העיירה [[רודניא]], למרות היותה סמוכה לליובאוויטש, נמנו עם [[חסידי קאפוסט]]. [[הסתלקות]]ו של [[אדמו"ר המהר"ש]] בשנת תרמ"ג מבלי שאחד מבניו נטל רשמית את עטרת הנשיאות, וכן התיישבותו של ר' חיים בן-ציון ברודניא, עשו כנראה את שלהן, והוא קיבל עליו את מרותו של האדמו"ר מ[[קאפוסט]] [[רבי שלמה זלמן שניאורסון (נכד הצמח צדק)]]. 

שבע-עשרה שנה לאחר מכן נפטר האדמו"ר מ[[קאפוסט]]. ר' חיים בן-ציון החל לנסוע אפוא אל [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[ליובאוויטש]]. ר' חיים בן ציון סיפר כי שלושה דברים שראה אז, הם אשר רכשו את לבו להתקשר אל אדמו"ר הרש"ב: אופן נטילת ידיים שלו לסעודת [[שבת]], [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] הדביקות ששמע מהרבי ואופן אמירת ה[[מאמר]] [[דא"ח]] שזכה אז לשמוע לראשונה. 

כל חייו של ר' חיים בן-ציון היו מוקדשים לחינוך ילדיו ברוח החסידות. הוא מסר את נפשו לשם כך. [[אדמו"ר הריי"צ]] עצמו הזכיר זאת באחת מ[[שיחה|שיחותיו]] בלנינגרד: {{ציטוטון|גר לו יהודי ליד מוסקבה, בכל יום משכים הוא בשעה 4 ללמוד תורה, ולפני זה הוא אומר תהלים ושופך דמעות כמים. ועל מה הוא בוכה, מבקש הוא רחמים מה' יתברך שילדיו ונכדיו ילכו בדרך הישר... }}

כבר זמן הוא העתיק את מקום מגוריו מ[[רודניא]] לג'זאטסק הסמוכה ל[[מוסקבה]]. הסיבה הייתה כי ר' חיים בן-ציון הרגיש בסימנים הראשונים של רוח [[ההשכלה]] שמתחילה לנשוב בעיירתו. 

בג'זאטסק נאלץ היה להתמודד עם בעיות אובייקטיביות חדשות בחינוכם של ארבעת ילדיו (שלשה בנים ובת).הילד [[יצחק רסקין]], בן השבע, היה זקוק ל[[מלמד תינוקות|מלמד]] ול[[חיידר]] שלא היו בנמצא בג'זאטסק. הוא נשלח אפוא לבית הדודה נחמה (אחות ר' בן-ציון) שגרה ב[[ליאזנא]]. זמן מה לאחר מכן, הודיע לו אדמו"ר הריי"צ - שכיהן באותן שנים כמנהל ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] - כי נפתחה מחלקה מתאימה לגילו של הבן יצחק. או אז עבר הילד ללמוד בליובאוויטש, שם למד עד נישואיו בשנת [[תרע"ו]]. 
[[קובץ:רסקין 2.png|1500px|ממוזער|מכתב אדמו"ר הריי"צ אליו]]
בשנת [[תרס"א]] נולד בן הזקונים [[יעקב יוסף רסקין]]. בהגיעו לגיל ה'חיידר', אסף האב ר' חיים בן-ציון כמה ילדים והחליט לייסד [[חיידר]] לפי רוחו. בג'זאטסק היו שני "מלמדים" במקצועם, האחד ר' אשר חיים, יהודי ירא שמים, אולם הוא היה מבטא את האותיות במבטא "פולני"; והשני היה ליטאי. הוא היה מבין בדקדוק המילים ומלמד מוצלח, אבל יראת השמים שלו הייתה פחותה משל הראשון. כששאל ר' חיים בן-ציון את הרבי הרש"ב את מי משניהם להעדיף, הורה לו לקחת את המלמד הפולני, מפני שיראת השמים היא הדבר הקובע בעת בחירת מלמד לילדים. 

מאז נהיה לחסידו של אדמו"ר הרש"ב, הקפיד ר' חיים בן-ציון להגיע מידי שנה, לקראת כל [[ראש השנה]], ל[[ליובאוויטש]] כדי לשהות במחיצת הרבי בימים אלו, והיה חוזר לביתו לקראת [[יום הכיפורים]]. גם בשנים שמצבו הכלכלי היה קשה, היה לווה כסף ונוסע לרבי.

כמידי שנה, גם לקראת [[ראש השנה]] [[תרע"ז]] הגיע ר' חיים בן-ציון אל הרבי. בפעם הזאת נשאר גם ליום כיפור ולימים הראשונים של [[חג הסוכות]]. 

בעקבות ימי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהגיע אז, נאלץ לעזוב בנו ה[[תמים]] יעקב יוסף רסקין את הישיבה. אביו, ר' חיים בן-ציון דאג, ומשום כך נכנסו שניהם ל[[יחידות]]. הרבי ייעץ להחזיר את הבן לבית הוריו בג'זאטסק וסידר לו סדר לימודים מיוחד לכל השנה. בבית הוריו נשאר ללמוד לבדו עד יום חתונתו. 

לקראת [[ראש השנה]] [[תרע"ח]], נסע ר' חיים בן-ציון לסלוויאנסק הסמוכה ל[[חרקוב]], שם שהה [[אדמו"ר הרש"ב]] באותה תקופה. מביקור זה אצל הרבי הביא עמו ניגון חדש ולבבי - "הניגון מסלוויאנסק" או כפי הידוע "[[ניגון רוסטוב]]" וכן "[[ניגון הכנה]]".

מיד עם [[הסתלקות|הסתלקותו]] של אדמו"ר הרש"ב, קיבל עליו ר' חיים בן-ציון את נשיאותו של בנו אדמו"ר הריי"צ, והתקשר אליו בקשר נפשי עמוק. בשבע השנים מאז קבלת הנשיאות ועד שעזב את [[רוסיה]], נסע ר' חיים בן-ציון אל אדמו"ר הריי"צ כמה פעמים ואף נכנס ל[[יחידות]]. כמו כן כתב תכופות לרבי ואף קיבל תשובות. 

גם לאחר שאדמו"ר הריי"צ יצא מ[[רוסיה]] והתגורר בלטביה וב[[פולין]], המשיך ר' חיים בן-ציון לכתוב לו בקביעות למרות הסכנה שבדבר. 

בהיותו בן שישים בערך, ציוה עליו אדמו"ר הריי"צ ב[[יחידות]] לשנן בעל פה את כל ה[[משניות]] שבסדר 'קדשים', ולשנה הבאה הורה לו שישנן גם את סדר 'טהרות'. 

בשנת [[תרצ"ז]] חלה ר' חיים בן-ציון והוא סבל משיתוק. כשהוטב מעט מצבו, יכול היה לכתוב רק בידו השמאלית. 

ב[[יום שלישי]], [[ז' חשוון]] בשנת [[תרצ"ט]], נפטר ר' חיים בן-ציון ב[[לנינגרד]] כשהוא בדעה צלולה עד הרגע האחרון. באותו יום זכה לבוא לקבר ישראל בלנינגרד.