עריכת הדף "חיים אברהם דוכמן" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בעיר בהומיל להוריו [[דובער מנחם מענדל דוכמן]] ורעיתו מרת חיה פייגא רישא.

ר' חיים אברהם לא זכה לצאת מאחורי מסך הברזל תלמידיו שיצאו מעידים עליו כי היה תלמיד חכם חשוב, [[חסיד]] ו[[ירא שמים]] אמיתי מלא וגדוש ב[[תורת החסידות]] ומקושר בלב ונפש אל [[הרבי הרש"ב]].

בשנות [[מלחמת העולם השנייה]] נדד יחד [[אנ"ש]] לגלות סמרקנד, שם פעל והשפיע על צעירי הצאן ב[[התוועדות חסידית|התוועדות]] במחתרת.

ר' חיים אברהם קיבל את מסורת החסידים מסבו הרב [[מרדכי יואל דוכמן]] שקיבל מאת ר' [[אייזיק מהומיל]], וכן קיבל בההתוועדויות של זקני החסידים שהיו ב[[ליובאוויטש]]. בהיותו בטבע איש מסודר, נהג לרשום כל מה ששמע, בכדי להעבירם הלאה לדורות הבאים.

ר' [[משה ניסילביץ']] מספר בספרו "התניא קדישא וכוחו האלוקי", שהספר יוצא מתוך רשימה מיוחדת שכתב מפי החסיד הרב חיים אברהם דוכמן. הרשימה נשמרה בתוך כדים טמונים באדמה בחצר בית משפחת ניסלביץ', וכאשר עלו ארצה, הביא עמו את הרשימה.

תלמידו [[חיים אליהו מישולובין]] כתב רשימת סיפורים מדבריו. בתחילת החוברת סיפורים כתבו העורכים תיאור קצר על הרב חיים אברהם מקור הסיפורים:

אמנם השנים ה'יפות' של סמרקנד, מבחינת החיים החסידיים, נחתמו למעשה עם [[יציאת רוסיה]] הגדולה בשנים [[תש"ו]]-[[תש"ז]], אך הציבור קטן הכמות ורב האיכות שנותר בעיר המשיך לחיות ולהחיות את סביבתו ולפעול לשימור, חיזוק והפצת ה[[תורה]] וה[[חסידות]] עד כמה שרק היה אפשר בתנאי הימים ההם, כאשר עינם הפקוחה של קלגסי ה[[נ.ק.וו.ד]] לא הפסיקה מלעקוב, לאיים ולרדוף.

בדיוק בפרק זה של התארגנות מחודשת אחרי עזיבת מרבית הציבור, בערך בשנת תש"ז, קיבלה קהילת [[אנ"ש]] בסמרקנד את פניו של חסיד מיוחד שהגיע לעיר, ר' חיים אברהם דוכמאן שהיה נכדו של ר' [[מרדכי יואל דוכמן]], מגדולי חסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ותלמידו המובהק של ר' יצחק אייזיק מהומיל.

החסיד ר' מרדכי יואל היה אוצר בלום של תורה וחסידות וגם של סיפורי חסידים. בזיכרונו נחקקו סיפורים ופתגמים אותם שמע ממקורות נאמנים, חסידים הראשונים, וזכר היטב לפרטי פרטים. ר' חיים אברהם זכה לשמש את סבו הגדול עד שמלאו לו ח"י שנים ולמעשה היה הנכד המקורב אליו ביותר ומאחר שכמו סבו אף הוא ניחן בזיכרון טוב וברור, הסיפורים והפתגמים הרבים ששמע מסבו היו אצורים במוחו ובליבו כל ימיו.

קבוצת הבחורים ששהו באותם ימים בסמרקנד וביניהם ר' [[חיים אליהו מישולובין]] עמדו עד מהרה על טיבו של האוצר המופלא שנפל לידם, והיו מרבים לשהות במחיצתו של ר' חיים אברהם ולשמוע את סיפוריו בכל עת מצוא ולשתות את דבריו בצמא. לא אחת היה נצפה המחזה בו התהלך ברחוב לאיטו ר' חיים אברהם, ור' חיים אליהו מישולובין מהלך לצידו ו'חולב' ממנו סיפורי חסידים.

לא ארכו ימי שבתו של הרח"א דוכמאן בסמרקנד. בשנת [[תשי"א]] (או תשי"ב) הוא ברח מסמרקנד לסיביר עקב רדיפות הממשלה, ונפטר שם בשנת תשי"ג.

מאהבתו את הסיפורים שזכה לשמוע מר' חיים אברהם ומאחר שזכר אותם היטב לפרטי פרטיהם, טרח ר' חיים אליהו והעלה אותם על הכתב למען יעמדו ימים רבים ולמען ידע דור אחרון.