עריכת הדף "חבורת מזכי הרבים" (פסקה)

==הקמת הארגון==
[[קובץ:Chamah2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקמת ארגון חמ"ה ברוסיה הסובייטית לפני למעלה מ50 שנה]]
בשנת [[תשט"ז]] דיבר הרב [[משה ניסילביץ']] עם ר' [[בערל זלצמן]], ועם האחים ר' [[לייבל שיף|לייבקע]] ור' [[בורק'ע שיף]] ועוד כמה מצעירי החסידים, על ייסוד מוסד שמטרתו תהיה: שמירת גחלת היהדות, הפצת התורה ומעיינותיה ופעילות רווחה בקרב יהודי [[רוסיה]]. 

באותן השנים, הייתה זו מטרה הזויה לחלוטין, אבל ר' משה הצליח להדביק בהתלהבותו כמה מהצעירים שהגיעו לאסיפת הייסוד שהתאפיינה באווירה של מסתורין. הצעירים הוזמנו למקום מסתור, שם הניחו ידיהם על ספר ה[[תניא]] ונשבעו לעבוד ב[[מסירות נפש]] במסגרת הארגון שפעולותיו יהיו לפי הדרכתו של [[הרבי]]. בהמשך צירפו גם את הרב [[הלל זלצמן]] לארגון.

בתחילה נקרא הארגון חא"י ואחר כך בשם חמ"ה - חבורת מזכי הרבים. מטרת הארגון הייתה כפולה: גם הפצת התורה ומעיינותיה וגם רווחה כלכלית ליהודים שחיו במצוקה. בארגון היו כמה מחלקות שטיפלו בנושאים האמורים. מובן שהכל נעשה בחשאי ובמחתרת כשכולם שמרו על כך בסוד אפילו מקרובי משפחתם. גם את גיוס הכספים עשו בחשאי.

הארגון עסק בהצלת בחורים [[חסידי חב"ד]] מהגיוס לצבא ברוסיה באמצעות קשרי ידידות עם רופאים מקומיים שהנפיקו תעודות מחלה עבור הבחורים ובכך פטרו אותם מהשירות.

במסגרת חמ"ה הוקמה ב[[סמרקנד]] [[תומכי תמימים בוכארה (סמרקנד)|ישיבה]] בה למדו קבוצת בחורים מ[[טשקנט]], [[סמרקנד]] והאזור. ובעוד עשרות ערים וכפרים שבאזור היו סניפים של חדרים מחתרתיים שלמדו בו תורה, אחרי שכנוע וסיכון של המורים והתלמידים{{הערה|ראה באריכות בספר "סמרקנד"}}.
הרב [[משה ניסילעוויטש]] דאג לכל צרכי הישיבה, לדירות בהן ילמדו, למימון מגידי השיעור ומחיית התלמידים. פעולות רבות ומגוונות נעשו כדי לחזק את צעירי [[אנ"ש]]. בדרכים שונות אף למדו יהדות עם היהודים המקומיים בני עדת בוכרה.

הפעולות הלכו והתרחבו, אולם הרב [[משה ניסילביץ']] וידידיו לארגון השתוקקו לקבל תשובה האם פעולותיהם גורמות נחת רוח לרבי. מספר פעמים ניסו לשלוח מסרים אך לא קיבלו תשובה.

לפני [[ראש השנה]] [[תשכ"ז]] יצא מ[[רוסיה]] ר' [[נפתלי אסטולין]], שהיה מהתלמידים הראשונים בישיבה. קודם יציאתו מסר ר' משה לידיו דיווח מפורט על כל הפעילויות של חמ"ה, וביקשו להעביר הכול לרבי.
 
כעבור חודש ימים קיבלו ראשי חמ"ה מכתב מר' נפתלי בו נכתב שה"סבא" (הרבי) מתעניין "מה שלום הדודה נחמ"ה והאם יש לה מספיק עוזרים". השורה הזאת, מעטה בכמות אך רבת האיכות, הפיחה רוח חיים באנשי חמ"ה. עצם הידיעה שהרבי שמע על פעולותיהם ומתעניין בהם - חיזקו אותם מאוד.

באותה תקופה התרחבה העבודה ור' משה כתב לרבי שהדודה נחמה מרגישה שהיא צריכה עוד עובדים שיעזרו לה. כעבור זמן הגיעה תשובת הרבי, שהדודה נחמה צריכה לחפש בונים מהחברה שלה.

במהלך השנים עד [[תשל"ב]] עברו כ2000 תלמידים שלמדו בתנאי מסירות נפש במחתרת ברוסיה.