עריכת הדף "הקפות" (פסקה)

==מקור המנהג==
ב[[שמחת תורה]] נהגו בתפוצות ישראל לסיים את קריאת התורה כולה בפרשת [[וזאת הברכה]]. בספרי ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] נזכרים מנהגי שמחה שונים לכבוד סיום התורה, ביניהם הוצאת [[ספר התורה]] לשמוח ולשיר עימו{{הערה|תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שיד. מחזור ויטרי שפג. טור אורח חיים סי' תרסט.}}, אך מנהג הקפת הבימה עם ספר התורה נזכר לראשונה אצל חכמי אשכנז - רבי [[יצחק אייזיק מטירנא]]{{הערה|ספר המנהגים - שמיני עצרת.}}, ה[[מרדכי יפה|לבוש]] וה[[רמ"א]]{{הערה|אורח חיים סימן תרסט.}}.

רבי [[חיים ויטאל]] הביא מקור למנהג זה מ[[ספר הזוהר]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=זוהר חלק ג' רנו, ב|תוכן=
וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ
{{ש}}'''תרגום''': ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו}}

כמו כן העיד רבי חיים ויטאל כי רבו [[האריז"ל]] היה נזהר בהקפות אלו והקפיד לערוך שבע הקפות{{הערה|שער הכוונות קד, א.}}. על פי מנהג האריז"ל התפשט ברוב קהילות ישראל המנהג לערוך שבע הקפות.

ב[[סידור עם דא"ח]]{{הערה|רסט, ב.}} מובא שהקפות אלו הינם 'מנהג נביאים'{{הערה|זאת בשונה מגרסאות אחרות מדברי אדמו"ר הזקן בהן מוזכר הביטוי 'מנהג' בלבד. וראו [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/556.htm מכתב הרבי באגרות קודש חלק ג' עמוד רלב ואילך] המבאר לשון זו, שאכן לא מצינו מנהג נביאים לרקוד בשמחת תורה עם הספר תורה, אך מצינו באופן כללי, שביטאו את השמחה הגדולה באופן של "דוד מפזז ומכרכר בכל עוז לפני השם", באופן של ריקוד במעשה דווקא, ועם ספר תורה (המכתב נדפס גם בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 505. וראו שם עמוד 227 עמוד 54 ששולל הפירוש שכוונת הסידור להקפות ד[[הושענא רבה]]).}}, כאשר המנהג מבטא את ההתקשרות הנעלית ביותר של יהודי עם הקב"ה שלמעלה מאופני ההתקשרות של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואפילו במנהג עצמו - זהו מנהג שנהגו הנביאים בעצמם ולא הורו כך לעם והעם מעצמו קיבל על עצמו לעשות כמותם{{הערה|כפי שהתבאר בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 227.}}.