עריכת הדף "הכניסה הראשונה לארץ" (פסקה)

==רקע==
הקב"ה הבטיח ל[[אברהם אבינו]] ב[[ברית בין הבתרים]] שזרעו יירש את [[ארץ כנען]] לגבולותיה. אך זה היה כרוך בשהייה ב[[שעבוד מצרים|גלות במצרים]]. לאחר 430 שנה מאז הברית, הקב"ה שלח את [[משה רבינו]] להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ולהביאם אל הארץ המובטחת.

לאחר [[מתן תורה]], ולאחר שבני ישראל בנו את [[המשכן]] וחנכו אותו, הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון הארץ, ב[[כ' באייר]] בשנת ב'תמ"ט. בני ישראל החלו לנוע, אך הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ועוד 7 ימים בשביל [[מרים הנביאה]] שנצטרעה, ולבסוף הגיעו למדבר פראן – בגבול הארץ.

בני ישראל החליטו שהם רוצים [[מרגלים]] שיבדקו את דרכי הכיבוש לארץ, הקב"ה אומר למשה שהוא יכול לשלוח, והוא אכן שולחם עם הוראה לספר לבני ישראל על טיב הארץ. הם חוזרים כעבור 40 יום, ומוציאים את דיבת הארץ רעה, ואומרים שאי אפשר לכבוש. בני ישראל בוכים בליל [[תשעה באב]], ונענשים במיתה, משה מתפלל שזה יעשה [[חילול ה']] אם כולם ימותו בבת אחת; ונענה שהם יתעכבו כנגד כל יום - שנה, ולבינתיים כולם ימותו. לאחר שהסתובבו במדבר 40 שנה, הם מקבלים הוראה להכנס לארץ, והם נאלצים להסתובב סביב ארץ אדום, עמון ומואב.

לאחר פטירת מרים, הפסיקה להופיע באר המים, בני ישראל מתלוננים למשה, והוא פונה לה', ה' אומר לו לדבר לסלע והוא יוציא מים. משה מדבר לסלע הלא נכון, והוא לא מוציא מים. אז הוא הכה במטהו, אותו סלע שהוכה אכן היה הבאר, והוא הוציא מים. ה' גזר אז על משה ו[[אהרן]] שלא יכנסו לארץ. ואהרן אכן [[הסתלק]] במהלך הקפת ארץ אדום, והעביר את משרתו לבנו אלעזר הכהן.

לאחר שעברו את ארץ מואב, משה שלח אגרות לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, לבקשם שיתנו לו לעבור לארץ, אך הם יצאו אליו למלחמה. משה רבינו ובני ישראל נצחו אותם וכבשו את ארצם. בני ראובן וגד ביקשו לקבל את נחלתם בארץ זו, והם מקבלים אותה יחד עם חצי שבט מנשה בתנאי כפול שהם יעברו חלוצים לפני בני ישראל, ובאם לאו נחלתם תתבטל.

אז הורה ה' למשה להכין את [[יהושע בן נון]] משרתו, לתפקידו הבא – להיות המנהיג שיכניס את בני ישראל לארץ כנען, ולכובשה. לאחר שהוא סמך עליו את ידיו, וציווה את בני ישראל לשמור את התורה, ולהשמע ליהושע, משה רבינו [[הסתלק]] ב[[ז' אדר]] בשנת ב'תפ"ח.