עריכת הדף "הגדה של פסח" (פסקה)

==היסטוריה==
===משמעות השם ומקורו===
אף שבכל יום מימי השנה ישנו ציווי לזכור את יציאת מצרים{{הערה|"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).}}, ציוותה התורה בליל הסדר להאריך בסיפור יציאת מצרים ולומר זאת בדיבור.

על פי לשון התורה "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור{{הערה|שם=שמות|שמות יג, ח.}}", מצוות סיפור יציאת מצרים בלילה זה מכונה בשם הגדה{{הערה|שם=אבודרהם|אבודרהם, סדר ההגדה ופירושיה, דיבור המתחיל 'ומתחיל'.}}.

משמעות נוספת{{הערה|שם=אבודרהם}} של המילה 'הגדה' הינה על פי לשון התרגום לפסוק "הגדתי היום להשם אלוקיך"{{הערה|דברים כו, ג.}}, שהוא לשון שבח וגדולה{{הערה|בתרגום ירושלמי: "אודינן ושבחינן יומא הדין". שבחית יומא דין}}.

גירסא נוספת לנוסח סיפור יציאת מצרים בלילה זה הוא 'אגדה של פסח'{{הערה|בפי יהודי תימן נקראת ההגדה בשם 'אגדתא דפסחא'.}}, היות ונוסח ההגדה כולל אגדות ומדרשים על לשון הפסוקים אודות יציאת מצרים{{הערה|ב[[הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים]] מציין הרבי ל"דקדוקי סופרים לפסחים קטו-קטז. תוד"ה אמר ע"ז מה, א. ובכמה ראשונים", שם מופיע הלשון ""דכמו כן מזכיר באגדת הפסח". אך באגרות קודש ח"ב אגרת שפג מסתייג הרבי מהסבר זה כיון שאם הגדה של פסח פירושו 'מדרש של פסח', אם כן אין בכלל זה אלא חלק ההגדה מ'עבדים היינו' עד 'ונאמר לפניו הללוי-ה', מה שלא משמע כך מהש"ס והראשונים ומדברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך סימן תעב סט"ז.}}.

הביטוי 'הגדה' בנוגע לסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של פסח מופיע כבר בגמרא{{הערה|פסחים קטו, ב: "אין עוקרין את השולחן אלא לפני מי שאומר הגדה".}}.

===נוסח ההגדה ומקורו===
המקור לנוסח ההגדה כפי שמקובל בימינו נותר עלום, ולא נודע בצורה ברורה מי חיברו. יש המשערים שמקור נוסח ההגדה הוא מתקנת רבותינו ב'כרם ביבנה'{{הערה|הגדה של פסח 'דמשק אליעזר' קאלאמעא תרמ"ג, בקונטרס אגדות יעקב פ"א: "לשונה מעיד על עצמה כי היא אגדות ארץ ישראל נתחברה בזמן תנאים הראשונים, ואחשוב כי היא נתחברה בעת שנתכתנסו רבותינו לכרם ביבנה לפקח על תקנות הדת לבלתי ירופף עמודים ולא תשתכח חס וחלילה תורה מישראל".}}, ויש שכתבו שמסדר ההגדה הוא [[אליהו הנביא]] בעצמו{{הערה|הגדה של פסח 'צמח מנחם' לרבי אהרון מנחם מענדל מראדזימין, בשם רבי בונם מפרשיסחא.}}.

המקור הקדום ביותר לנוסח סיפור ההגדה כפי שנוהגים בו היום – מופיע לראשונה רק בסדר רב עמרם גאון, בסידור רבנו סעדיה גאון, ובשנים מאוחרות יותר הוא מופיע גם ב[[משנה תורה להרמב"ם|ספר ההלכות]] של ה[[רמב"ם]] כהוספה להלכות חמץ ומצה{{הערה|פרק ח. בתחילת הנוסח מציין הרמב"ם שזהו הנוסח '''של זמן הגלות'''. רבי אברהם בן הרמב"ם מציין עוד שאביו כתב בנוסח ההגדה שלו רק את הדברים ההכרחיים והמקובלים, אך אין ללמוד מהקטעים שהושמטו ממנו שאין לומר אותם, אלא רק בצד השני, שהקטעים שכן כתב – מוכרחים לומר אותם בלילה זה (הובא במעשה רוקח בביאורו על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה סוף פרק ח).}} ובמחזור ויטרי{{הערה|סימנים צה-צז.}}.

ההנחיות הכלליות לנוסח ההגדה וחלק מהנוסח כפי שמקובל בימינו, מצוי ב[[משנה]] [[מסכת פסחים]]{{הערה|פרק י' משניות ד-ז.}}: "מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו . . מה נשתנה הלילה הזה . . ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו. מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי, עד שיגמור כל הפרשה כולה".

"רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, [[קרבן פסח|פסח]], [[מצה]], ו[[מרור]] . . בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר, "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים{{הערה|שם=שמות}}" לפיכך אנחנו חייבין להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה. ונאמר לפניו, הללויה".

"... [[רבי עקיבא]] אומר: "כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" כו', עד "ברוך אתה ה', גאל ישראל" . . כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר".

ב[[גמרא]] נחלקו ה[[אמוראים]] בפרטים שונים בנוגע לנוסח ההגדה, דוגמת המחלוקת מאיזה פסוק מתחיל בגנות ומסיים בשבח{{הערה|פסחים קטז, א.}}.

===מבנה נוסח ההגדה===
נוסח ההגדה כפי שמצוי בידינו, פותח בהזמנה בשפה ה[[ארמית]] לכל מי שאין לו כיצד לחגוג את ליל הסדר, שיצטרף לערוך את חג הפסח.

לאחר מכן הבן שואל את אביו [[4 קושיות]] על השינויים שבאכילת לילה זה ביחס לשאר הלילות, כפי שנלמד מלשון הפסוקים שכופלים אודות סיפור יציאת מצרים בלילה זה "כי ישאלך בנך", כלומר שסיפור יציאת מצרים צריך להיות כמענה על שאלות.

בהמשך לכך מובא בהגדה המקור ופרטי החיוב של סיפור יציאת מצרים בלילה זה{{הערה|שהציווי הוא לכולם, גם לחכמים וגדולי תורה, שמצווה מן המובחר לספר ביציאת מצרים במשך כל הלילה, וכל המרבה הרי זה משובח, ושבזמן אמירת ההגדה הוא דווקא בלילה ולא קודם לכן, בשעה שיש מצה ומרור מונחים על השולחן.}} וכיצד קיימו אותו בפועל בזמן התנאים במשך כל הלילה, על אף שהיו גדולי התורה וידעו בוודאי את פרטי הסיפור{{הערה|ביאורי הרבי בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים על הקטע "מעשה ברבי אליעזר".}}, ומציינים את [[ארבעת הבנים]] כנגדם מצווה התורה 4 פעמים על סיפור יציאת מצרים בלילה זה.

לאחר מכן פותחת ההגדה באמירה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" בהתאם ללימוד [[חז"ל]] שכדי להגדיל בעוצם הנס של יציאת מצרים יש לפתוח בגנות ולסיים בשבח{{הערה|ובהתאם לדרשות הנלמדות מהפסוקים של 'הגדת' מקרא ביכורים: "הגדתי היום לה' אלוקיך . . אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה…".}}, כאשר ההגדה מספרת במשפטים קצרים את ההיסטוריה של עם ישראל מזמן אברהם וההבטחה של [[ברית בין הבתרים]] על יציאת מצרים, ועד לירידה למצרים, ולאחר מכן מכריזים שההבטחה הזו היא העיקר בכל הסיפור של יציאת מצרים ובכל הגלויות שלאחר מכן, " וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

משלב זה ואילך מפרטת ההגדה את סיפור יציאת מצרים באמצעות דרשת פסוקי מקרא ביכורים, כאשר לאחר כל ציטוט של מספר מילים, מביאה ההגדה את דרשות חז"ל המפרטות ומבארות ומרחיבות את הסיפור, עם דגש עיקרי על המכות שלקו המצרים במצרים ועל ים סוף.

סיפור ההגדה עצמה מסתיים בשבח שאנו מודים לקב"ה על כך שהיה די לנו בעצם היציאה ממצרים, ומפליאים את כל שאר הדברים הנוספים שה' היטיב עמנו מלבד היציאה עצמה עד שנתן לנו את התורה, הכניס אותנו לארץ ישראל, ובנה לנו את בית המקדש בו אנו יכולים לעבוד אותו ולהתקרב אליו באמצעות הכפרה על מעשינו הלא טובים.

חלק ה'מגיד' מסתיים בהרחבה על שלושת המרכיבים העיקריים בקערת ליל הסדר שהינם חובה בקיום מצוות לילה זה, פסח מצה ומרור, ואיזה חלק בסיפור יציאת מצרים הם מזכירים לנו, ובשבח והודאה{{הערה|שזהו אחד מהפירושים של תיבת 'הגדה', לשון שבח והודאה.}} ו[[הלל|אמירת הלל]]{{הערה|חציו הראשון, את החצי השני אומרים בסימן 'הלל' שבסיום הסעודה.}} על ניסי יציאת מצרים וגאולת עם ישראל.