עריכת הדף "הבטה" (פסקה)

==הרחבה==
{{ציטוט צף|
החינוך של תינוקות של בית רבן צריך להיות באופן שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי תוך תוכם עם הענין והנקודה של "משיח", כך, שכאשר רק '''נותנים מבט''' על ילד יהודי, מה רואים? – את משיח!
כל מציאותם היא "משיח" – הגילוי ד"אתה הראת גו' אין עוד מלבדו".|שיחת ליל שמחת תורה. אות ג.}}
מלשון הפסוקים ניתן להוכיח שכל מקום שנאמר הבטה הוא הסתכלות מלמעלה, דוגמת: "משמים הביט השם", "המביט לארץ ותרעד", ועוד (ועל דרך זה לשון 'השקפה', כמו "עד ישקיף וירא ה' משמים", "השקיפה ממעון קדשך מן השמים"){{הערה|מדרש רבה פרשת לך לך פרשה מד, על הפסוק 'הבט נא השמימה וספור הכוכבים'.}}.

בחסידות מבואר, שההבטה מורה גם על ריחוק, כמו שרואים בחוש ומוכח בחכמת הטבע, שכאשר אדם עומד במקום נמוך ורואה דבר מסויים שגבוה ממנו, הוא נראה לו קרוב אליו (דוגמת מראה הכוכבים לאדם, שאף שרחוקים אלפי קילומטרים, נראים כאילו הם קרובים), ולעומת זאת כאשר אדם עומד מלמעלה ומביט על מה שלמטה ממנו, נראה לו הדבר רחוק ממנו (כמו מי שמסתכל בבור עמוק){{הערה|אור התורה זכור א'תשפו. דרך מצוותיך עמוד צה.}}.

ההבדל בין הבטה וראיה, משמש משל בחסידות להבדל בין [[דעת עליון]] ו[[דעת תחתון]], שאף ששניהם אמת, מצד הראיה 'מלמעלה למטה', העולם הזה נראה כאין, בריחוק, כאילו אינו תופס מקום, ואילו בראיה מלמטה למעלה, נחזה הדבר בהיפוך לגמרי{{הערה|שם, עמוד א'תשפז.}}.

זהו גם הביאור הפנימי בכך שהפסוק תולה את הברכה לבני ישראל דווקא ב'הבטה' משמים, כיון שדווקא מצד 'מלמעלה למטה', שעצמותו ומהותו יתברך הוא היש האמיתי וכל הנבראים כאין לפניו, הברכה נמשכת רק לבני ישראל שעלו במחשבה, ולא האומות ושאר הנבראים{{הערה|שם, עמוד א'תשפח.}}.