עריכת הדף "גזירות אנטיוכוס" (פסקה)

==רקע==
ארץ ישראל נכבשה על ידי אנטיוכוס הרביעי בשנת ג'תקס"ג (198 שנה לפני ספירת הנוצרים). היוונים ששלטו בארץ, מינו נציבים מטעמם ופעלו להשליט את התרבות היוונית ההלניסטית גם בארץ ישראל כמו בשאר הארצות שכבשו, וכחלק מכך העניקו את תפקידי הכהונה ומשרות כבוד ואמון נוספות ליהודים שהסכימו לקבל את התרבות שלהם והתקרבו אליהם.

כך למשל יאסון העניק לאניטיוכוס סכום כסף גדול כדי לקבל לידיו את הכהונה הגדולה וכך הדיח מהתפקיד את חוניו השלישי, כעשר שנים לפני פרוץ המרד הגדול. מכירת הכהונה הובילה לתחרות בין הכהנים עצמם על התפקיד, כאשר היו מתמודדים שהבטיחו לאנטיוכוס סכום כסף גדול יותר כדי לקבל לידיהם את משרת הכהונה הגדולה ועמה גם את השליטה המעשית בכל המתרחש בארץ יהודה, ולצורך כך החלו לבזוז את אוצרות המקדש.

כאשר נודע הדבר לאנטיוכוס, הגיע הוא בעצמו (בשובו ממסעו הראשון למצרים) ובזז את אוצרות המקדש כולם, דבר שעורר סערה והתנגדות שהובילה למרד קטן שדוכא ביד קשה בידי צבאו ועושי דברו של אנטיוכוס, ובהמשך לכך חולל בית המקדש עצמו והחלו לעבוד בו עבודה זרה.