עריכת הדף "בית מדרש לרבנים בנעוועל" (פסקה)

==רקע==
בחודש אייר [[תרפ"ה]] הקים [[אדמו"ר הריי"צ]] "בית מדרש לרבנים" ב[[נעוול]]. על מהות ומטרות בית המדרש ניתן ללמוד ממכתב שכתב מנהל המוסד הרב [[שמואל לויטין]] אל התמימים בארצות הברית{{הערה|שם=תולדות חב"ד|[[תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית]], פרק סח.}}:

"ענין הועד הוא:

א) לקבל בחורים ואברכים מכל מפלגות ישראל - חסידים ואשכנזים - לשקוד בלימודים בהנוגע להוראה ושו"ב, תחת מפקח מורי הוראות ושו"בים מומחים (הועד עוזרים באמצעים עד גמרם חוג לימודים ומסתדרים בעזה"י במשרות קדש),

ב) לפקח בכלל על צרכי ישראל בהנוגע לעניין מחסור ברבנים ושו"בים, הועד משתדל למלאות המחסור מבין הרבנים ושו"בים חברי בי"מ הרבנים, וכן מבין הרבנים ושו"בים העומדים בלי משרות או שרוצים להחליף מקומותיהם.

כן כללות המפעל בבניין קדשי בני ישראל הנהרסות בעת הפרעות ל"ע, כמו בניין ותיקון בתי כנסת ומדרש, תשב"ר, מקוואות וכדומה. כללות מפעל זה הבא מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א, בא לפעמים באמצעות הועד המשתדל לשמור לקיים ולהביא בפועל כל דבר קודש כאשר פוקד".

בדו"חות שנשלחו באותה תקופה בעניין תקציב בית המדרש לרבנים, שדאג להוצאות המחיה של התלמידים שלמדו בו, להם ולמשפחתם, מופיעים מספרים של בין 30 ל-50 תלמידים ואנשי צוות בבית המדרש לרבנים.

תקציב בית המדרש לרבנים הגיע כמעט כולו מסכומי העזרה ששלח ארגון ה[[ג'וינט]] על ידי אדמו"ר הריי"צ{{הערה|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31620&st=&pgnum=326 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ יד, ה'רט].}}.

[[קובץ:שמואל לויטין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנהל בית המדרש לרבנים ושו"ב הרב [[שמואל לויטין]]]]

בקיץ [[תרפ"ח]] כתב הרב שמואל לויטין לאדמו"ר הריי"צ{{הערה|שם=תולדות חב"ד}} (ומספר על עצמו בגוף שלישי) "אתמול בש"ק נקרא לגפ"א .. נודע להם שעסקו הוא שמנהל בית יוסף ותו"ת, ולקחו ממנו חתימת יד שאין לו רשות לשנות מקומו וכן דירתו מבלי ידיעתם".

מאז המשיך בית המדרש להתקיים עוד כמה חודשים עד שבחודש כסלו [[תרפ"ט]], לאחר שראשי ה[[יבסקציה]] שמו עינם על הצלחת הישיבה ובית המדרש לרבנים, הוכרחו אלו להיסגר. הרב שמואל לויטין, שעמד בראש בית המדרש והתעסק עם התלמידים והרבנים שהיו הן מעדת החסידים והן מהמתגדים וגם לימד דא"ח למי שחפץ ללמוד, הוגלה ל[[סיביר]] למשך שלוש שנים{{הערה|ראה ספר זכרון להרב בנימין אליהו גורודצקי עמ' 35.}}. רבנים נוספים מהישיבה ומבית המדרש לרבנים נאסרו גם הם והתלמידים התפזרו.

סיפור סגירת הישיבה ובית המדרש לרבנים נמסר מיד לאדמו"ר הריי"צ שישב באותה העת ב[[ריגא]] ומספר על כך באגרת{{הערה|מתאריך ב' שבט תרפ"ט. להגאון הרב [[מנחם זעמבא]] בדבר הצעתו לייסד כולל לאברכים מצויינים בתורה וביראה.  [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31602&st=&pgnum=217 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב' עמ' קנא].}}:

"בטח קראו ככל הנעשה בהנהלת הישיבה בנעוול, ומנהלי הבית מדרש לרבנים ושו"בים, ירחם השי"ת ובקרוב יצאו לחפשי, אבל תודה לא-ל הנה תמורתם יושבים ממונים אחרים ועוסקים עם התלמידים שיש אשר הרבה מהם יצאו נסעו למקומות אחרים".