עריכת הדף "בטאון חב"ד" (פסקה)

==ייסוד הגליון==
הבטאון נוסד בשנת [[תשי"ב]] כבמה לדיווח הפעילות החב"דית ברחבי הארץ, ופרסום חדשות מחצרו של הרבי והפצת תורתו והגותו.

המוציאים לאור ראו את עצמם כממשיכי הדרך של בטאון '[[התמים]]' שיצא לאור ב[[ורשה]] על ידי מזכיריו של [[אדמו"ר הריי"צ]], ופעלו מתוך אותם מטרות וקווים מנחים של אנ"ש שהוציאו לאור ב[[ארצות הברית]] את '[[קובץ ליובאוויטש]]'. הוצאת הבטאון לוותה בעידוד רב מהרבי, ופעמים רבות שלח הרבי 'דמי השתתפות' בהוצאות הכספיות של המוציאים לאור.

ההדפסה וההוצאה לאור נמשכו שבע שנים עד שנת [[תשי"ט]] במהלכם הודפסו תשע עשרה גליונות, ולאחר מכן מסיבות שונות פסקה הדפסתו. רק ארבע שנים לאחר הגליון של י' שבט תשי"ט, חודשה ההוצאה לאור כשהקובץ עובר מספר מתיחות פנים ושינויי תוכן.

הוצאתו לאור של הגליון נמשכה עשר שנים נוספות עד לסגירתו הסופית בהוראתו הישירה של הרבי.

===סגירת הגליון===
הגליונות שהתפרסמו בשנת תשל"ב, היו גדושים בתוכן, וכללו כשמונים עד מאה עמודים כל אחד. מטבע הדברים, ריבוי החומר גרע מהאיכות הקפדנית שנשמרה עד אז על ידי חברי המערכת, והרבי לא היה שבע רצון מכך. במכתב שנשלח על חברי המערכת, כתב הרבי במילים חריפות "שכנראה אין המערכת עורכת כלל את החומר", והורה במילים ברורות שאין להמשיך בהוצאה לאור עד שימצאו אדם שיהיה אחראי על העריכה של החומר המתפרסם בבטאון, ועד אז - יפסיקו את ההוצאה לאור{{הערה|המכתב נדפס ב[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] חלק כז, עמוד תצג.}}.

חברי המערכת הזדרזו לקיים את הוראתו של הרבי ומינו עליהם אדם נוסף שייקח אחריות על עריכת החומר והגהתו בצורה קפדנית, אלא ששנה וחצי לאחר מכן בגליון ה-40 שהתפרסם ב[[חודש ניסן]] תשל"ג, נדפס סיפור לא מבוסס על [[הש"ך]] ו[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26204&pgnum=20 הסיפור כפי שנדפס בבטאון] {{PDF}}}}.

כאשר הגליון הגיע לידיו של הרבי, הביע הרבי את תמיהתו שהעורך ראה לנכון לאשר את פרסומו של סיפור זה שהינו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת{{הערה|לימים נחשף כי מקורו של הסיפור היה בכתבי הרב [[חיים אליעזר ביחובסקי]] שבאותה שעה חסידי חב"ד בארץ הצליחו להניח את ידם על הארכיון שהיה שייך אליו, ונדפס בספר 'כתבי הרח"א ביחובסקי' בעמוד צח.}}, וציין מספר נקודות בהם הסיפור נוגד את ההגיון הפשוט.

בנוסף לסיפור, הרבי ציין שכל אופן העריכה של הגליון סותר את מה שחברי המערכת הבטיחו שכל החומר יעבור הגהה מדוקדקת{{הערה|1=המכתב נדפס ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/28/10817 אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כח אגרת יא'תתיז].}}.

בעקבות מכתבו החריף של הרבי, ניסו חברי המערכת לתקן את המעוות, ופרסמו תשובה ותיקון אפשרי למה שנכתב בגליון הקודם{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25606&st=&pgnum=46 התגובה כפי שנדפסה בגליון 41].}}, אולם הרבי כתב להם שגם תשובה זו מופרכת, והורה להם בצורה הברורה ביותר להפסיק את הוצאת הגליון עד שיימצא אדם מתאים שיכהן כעורך ומבקר ויהיה אפשר לסמוך על עבודתו{{הערה|המכתב נדפס ב[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] חלק כט, עמוד יט.}}.

לאחר קבלת מכתבו של הרבי, הוצע על ידי חברי [[מזכירות הרבי]] לרב [[ישראל לייבוב]] להציע את התפקיד לרב [[יהושע מונדשיין]], אלא שהרב מונדשיין טען שמכיוון והוא עצמו לא היה מוצא פסול בפרסום הסיפור הנ"ל לו היה הוא העורך, ממילא אינו מתאים כלל לתפקיד.

בעקבות סיפור זה, הופסקה הוצאתו לאור של הבטאון, כשבסך הכל יצאו לאור 41 עלונים{{הערה|1=סקירת השתלשלות המאורעות שהובילו לסגירת הבטאון, התפרסמו ב[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mondshine%20BM%20-%20Av%2014%205773.pdf תשורה מחגיגת בר המצווה של הת' מנחם מענדל מונדשיין] עמוד 48 ואילך.}}.