עריכת הדף "א-ל אדון" (פסקה)

==אודות הניגון==
הפיוט 'א-ל אדון' נאמר בשבתות בלבד, והוא אחד הפיוטים העתיקים ביותר המופיעים בסידורי התפילה, וחוברו לו פירושים רבים ורמוזים בו סודות שונים על פי הקבלה שחלקם אף מבוארים בתורת החסידות.

אחד הסימנים המעידים על קדמוניותיו של הפיוט, היא בעובדה שהמחבר לא רמז את שמו בראשי הפסקאות המרכיבות את הפיוט כפי שהתפשט בדורות מאוחרים יותר, והוא מסודר באקרוסטיכון על פי אל"ף בי"ת{{הערה|כפי שנהוג במקומות נוספים בסידור התפילה, במקום האות ס' מופיעה שי"ן שמאלית, שההגיה שלה דומה והן [[נוטריקון|אותיות מתחלפות]].}}.

בעבר לא היה נהוג לנגן יחד את הפיוט, אך בדור האחרון פשט המנהג לנגן את הפיוט באופן קבוע ברובם המוחלט של קהילות חב"ד, אצל הרבי עצמו כשעלה לפני העמוד, רואים שלא נוהג לנגן קטע זה, או שמתחיל את הניגון באמצע הפיוט{{הערה|בדרך כלל כאשר הרבי התפלל בעמוד לא ניגן כלל אלא אמר את המילים בנעימה (ראו [https://sinun770.org/ר-ראובן-מטוסוב-נוסח-א-ל-אדון-בתפלת-שבת/ר' ראובן מטוסוב: נוסח "א-ל אדון" בתפלת שבת] {{וידאו}}), יוצא מהכלל ב[[כ' מנחם אב]] [[תשכ"ג]] שהרבי התחיל לנגן ב"א-ל אדון" מהמילים "פאר וכבוד" עד הסוף ב[[ניגון שאמיל]]. מזכרון הרב [[חיים שלום דובער ליפסקר]].}}.

לפיוט זה מספר לחנים המקובלים בפי חסידי חב"ד, כשפעמים רבות ה[[שליח ציבור]] מתאים בעצמו לחנים חב"דיים שונים לפיוט באופן ספונטאני.

בשל העיסוק של הפיוט במאורות השמים, כחלק מברכת יוצר המאורות, מקובל בקהילות אשכנז לשורר חלק מהפיוט{{הערה|מהפסקה 'טובים מאורות' עד הפסקה 'ראה והתקין צורת הלבנה'.}} בסיום [[קידוש לבנה]].