עריכת הדף "אשר צבי גינצברג" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[י"ז אב]] [[תרט"ז]], במשפחה של חסידי סקווירא בפלך קייב שב[[אוקראינה]]. אביו שימש כסוחר, והוא גדל בכפר הופטשיצה. כנער, לצד לימודיו בחיידר ובישיבה, למד באופן עצמאי שפות.

בשנת [[תרל"ג]] התחתן עם רעייתו רבקה בת הרב [[שניאור זלמן מרדכי שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שניאור זלמן מרדכי שניאורסון]], שהיה בנו של [[הריי"צ מאוורוטש]] שהיה חמיו של [[אדמו"ר הרש"ב]] וסביו של [[אדמו"ר הריי"צ]]. ולאחר חתונתו המשיך כאוטודידקט בלימודי מדע ופילוסופיה{{הערה|מספר פעמים ניסה להתקבל ללימודים באוניברסיטה, אך לא הצליח, והמשיך ללמוד באופן עצמאי.}}.

בעקבות העיון בספרות הכללית, התרחק בהדרגה מקיום תורה ומצוות, ובהמשך הפך לאחד מדובריה של תנועת 'חובבי ציון'.

בשנת [[תרמ"ד]] קבע את מגוריו ב[[אודסה]] כדי להשגיח על מזקקת הוודקה של אביו.

בין חשון תרנ"ז -כסלו תרס"ג, שימש כעורך ירחון 'השילוח', שהיה אחד מכתבי העת המשפיעים והמשמעותיים ביותר בחוגים הציוניים של אותה תקופה, ונחשב לבעל רמה גבוהה במיוחד.

בשנת [[תרס"ז]] עבר ל[[אנגליה]], והקים בה את הסניף של חברת התה 'ויסוצקי' ב[[לונדון]], ובהמשך סייע בהקמת הטכניון העברי ב[[חיפה]] יחד עם חתנו שמואל פבזנר{{הערה|יצרן התה והסוחר קלונימוס זאב ויסוצקי שנפטר בשנת תרס"ד הותיר בצוואתו סכום של 100,000 רובל לצורך הקמת מוסד תרבותי-חינוכי חדש. ומינה את בנו, חתנו, הרב [[הלל צייטלין]] ואחד העם להחליט על דרך הביצוע. לצורך הקמת הטכניון גויסו כספים מעמותות ואישים נוספים, אך פתיחתו התעכבה בשל המלחמה על השפה בה ילמדו במוסד, כשאחד העם דורש בתוקף שילמדו בו בעברית בלבד, דבר שגרר ויכוחים רבים, שהסתיימו רק לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה עם יציאתה של עמותת 'עזרה' הגרמנית מהשותפים בפרוייקט ורכישת חלקה על ידי ההסתדרות הציונית, ובשנת תרפ"ה נפתח הטכניון בפועל.}}, ונטל חלק בפעילות הציבורית להשגת 'הצהרת בלפור'.

בשל שיטתו שדרשה לשמר את ייחודיותו של עם ישראל עם זיקה למסורת ישראל, עורר עליו את זעמם של אישים בולטים אחרים שנמנו על ראשי הציונות באותה תקופה{{הערה|כך לדוגמה כתב עליו נורדאו אחרי שפרסם מאמר נגד ספרו של הרצל 'אלטנוילנד': "דבר טוב יש באחד-העם: הוא כותב עברית טובה ומהירה. זה ראוי לתהלה. ואולם חבל, כי בעברית היפה הזאת אין לו כל מאומה להגיד, לחלוטין כל מאומה. 'מחקריו' כביכול, הם אך פטומי מלין, אשר אין מלה בלשוני לסמן את אפיסותם המתרברבת. זו היא ערבוביה של מלים-מקשקשות, סתומות וחטופות מהפוליטוניסטים האירופיים, תהו ובהו של דרכי-דבור אשר לשווא נחפש בהם רעיון אחד ברור, מסומן היטב, משוכלל בהגיון ומובן לקורא.}}.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה לארץ והתיישב ב[[ירושלים]] וכעבור תקופה קצרה עבר ל[[תל אביב]], שם רכשה עבורו העירייה בית ושיפצה אותו, ואף קראה לרחוב בו ממוקם הבית על שמו.

נפטר בגיל 70 ב[[כ"ח טבת]] [[תרפ"ז]] ממחלת השחפת, ונטמן בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.