עריכת הדף "ארבעה אבות נזיקין" (פסקה)

== מדיני הנזקין ==
====שור====
הם נזקי שור שנגח בהמה או אדם או הזיק רכוש. בתורה מובא דיני נזקי שור בפסוק{{הערה|שמות כא, כח.}} "וכי יגח שור את איש או את אשה", ויש חילוק בין אם השור הוא "תם" (שזהו פעם הראשונה או שניה שנוגח), או האם השור מועדת לנגיחה (שהתרו את בעל השור לשמור את שורו), שהתם שהזיק משלם חצי של הנזק, והוא קנס, ולכן אם בעל השור הודה על נזקי שורו, אז בעל השור פטור מהתשלומין, לא כן אחרי שהשור הוא מועד, אז בעל השור משלם נזק שלם. ואין חילוק אם השור הזיק באמצעות קרניו, רגליו, או שיניו, כל זה נחשב נזק שנכנס תחת קטגוריית הנגיחה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה נא.}}.

====בור====
בור הוא הנזקים הנגרמים על ידי בור שנחפר ברשות הרבים. מצוה זו נלמדת מהפסוק{{הערה|שמות כא, לג.}} "כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור", שבו התורה מזהירה על החובה להיזהר בפתיחת בור או שיח העלול להזיק לאנשים או בהמות. אם אדם חופר בור במקום המהווה סכנה, והוא לא מכסה את הבור כראוי, הוא חייב לשלם לניזק, גם אם לא הייתה לו כוונה לגרום נזק{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה נג.}}. 

====מבעה====
מבעה הם הנזקים שנגרמים כאשר בהמה מזיקה על ידי שן ורגל - אכילה או הילוך בשדה או כרם חבירו. בתורה דינים אלו מובאים בפסוק{{הערה|שמות כב, ד.}} "כי יבער איש שדה או כרם"{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה נה.}}.

====הבער====
הוא נזקי אש, ונלמדת מהפסוק{{הערה|שמות כב, ה.}} "כי תצא אש", שבו התורה מדברת על מצב שבו אדם הדליק אש במקומו וזו יצאה והזיקה רכוש של אחר. התורה קובעת שמי שהדליק אש בתוך רכושו חייב לשמור עליה ולהימנע מלגרום לנזקים. דין זה מציין את האחריות של אדם לשמור על גחלתו ואש, ולא להותיר אותם לצאת ולגרום נזק לאחרים, בין אם מדובר בנזק לרכוש ובין אם מדובר בנזק לנפש. גם כאן קיימת הבחנה בין מקרים שבהם התהוותה אש מחוץ לשליטת האדם לבין מקרים בהם הוא יצר את הסיכון{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה נו.}}.