עריכת הדף "אפרים ארנברג" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[ח' כסלו]] [[תשמ"ג]] לאביו ר' צבי משה ארנברג ולשושנה נעכא.

עד שנת [[תשס"ו]] למד בישיבת [[חסידי חב"ד ליובאוויטש - צפת (גדולה)|חסידי חב"ד ליובאוויטש - צפת]].

לאחר חתונתו, בשנת [[תשס"ח]], למד ב[[כולל אברכים]] שבישיבת חח"ל צפת.

בשנים אלו החל ללמד ב"[[מכון אור חיה]]" ב[[ירושלים]], שם עסק בעיקר בלימוד [[חסידות]] עם דגש על תורת הנפש על פי תורת [[החסידות]], ובמשך תקופה אף היה אחראי על תוכנית הלימודים במכון.

בתקופה זו התקרב יותר ויותר לרב [[יצחק פייביש גינזבורג|יצחק גינזבורג]], ובשנת [[תשע"ב]], עם ייסוד ישיבת "תום ודעת" ב[[ירושלים]] כישיבה קטנה בנשיאותו של הרב גינזבורג, מונה לעמוד בראשות הישיבה.

במשך תקופה שימש הרב ארנברג כמרצה ב"בית הספר לתורת הנפש" בנשיאות הרב גינזבורג (על פי תורת [[הבעל שם טוב]]) וכיועץ נפשי.

בשנת [[תשפ"ב]] הוציא לאור (בהוצאת "[[מעיינותיך]]") את ספרו הראשון, "בדרך הבינוני" - הכולל התבוננויות ועיונים בספר של בינונים, ומבוסס על העמקה בדמויות ה[[צדיק]], ה[[בינוני]] וה[[רשע]] ב[[תניא]], תוך שימת דגש על דמותו של ה[[בינוני]], כאשר הדברים 'מתורגמים' לשפת הנפש (בהשראת תורתו של [[יצחק פייוויש גינזבורג|הרב גינזבורג]]).

בנוסף, בשנה זו הקים - יחד עם הרב [[שמעיה העכט]], שליח הרבי לעיר [[יפו]] - ישיבה הפועלת ב[[יפו]] וממוקדת ב[[שליחות]] בעיר. הישיבה פעלה במשך מספר חודשים, ולאחר מכן נסגרה.

מתגורר בשכונת גבעת שאול ב[[ירושלים]], בסמיכות לישיבת "תום ודעת" ולקהילת "תורת חיים" של תלמידי הרב גינזבורג בעיר.