עריכת הדף "אלכסנדר זושא בן נון" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תרע"א]] ב[[עיירה]] [[קלימוביץ]] ב[[רוסיה]] לאביו [[אברהם אבא בונין|ר' אברהם אבא]]. בצעירותו [[התקשרות|התקשר]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] ונכנס ללמוד בסניף ישיבת [[תומכי תמימים נעוועל]] בצל דודו ר' [[ישראל לוין (נעוועל)|ישראל לוין]]. בהמשך למד בסניפי הישיבה בחרקוב בפולוצק במלחובקה וב[[יקטרינוסלב]], שם התעכב כחצי שנה בשנת [[תרפ"ז]] והיה מבאי ביתו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של הרבי, התחבב על ידי הרבנית ושמע ממנה סיפורים רבים הקשורים לבני המשפחה, ואף נפגש עם הרבי.

לאחר נישואיו עם רעייתו ציפורה, נאסר על ידי אנשי ה[[ג.פ.או.]] ונשלח לרצות עונש של ארבע שנות גלות ב[[סיביר]]{{הערה|בעוון נטיותיו הציוניות.}}. לאחר שהשתחרר, התיישב ב[[מוסקבה]] ועסק בשחיטה עבור קהילת חסידי חב"ד המקומית.

===בארץ הקודש===
[[קובץ:אסיפת מורים רשת אהלי יוסף יצחק.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב בן נון בכנס מורים מטעם [[רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש]]. מימין לשמאל: הרב [[משה סלונים]], הרב [[אברהם הרשקוביץ]], '''הרב בן נון''', ר' עקיבא פרידמן, ר' מאיר בר, ר' שמעון דדון, ר' אליהו ריבקין]]
בשנת [[תרצ"ג]] עלה לארץ הקודש, התיישב ב[[רעננה]] ובשנת [[ת"ש]] הקים יחד עם רעייתו מוסד חינוכי לילדים מחוסרי בית בשם 'ביתנו'. מוסד זה זכה לתמיכה כספית מהרבי, ולמענות מעודדים לאורך כל הדרך.

בשנת [[תשי"ט]] לקה בצרידות קשה שהפריעה לו בעבודתו והרבי השיב לו שאדרבה, אולי זאת ההוראה שאכן העיקר והתכלית בחינוך היא שהתלמידים ילמדו ויתפללו בכוחות עצמם, והוא יהיה רק המשגיח המכוון אותם בלימוד{{הערה|1=[https://www.igrot.com/answer/18/189 אגרות קודש חלק י"ח עמוד קפט].}}.

בשנת [[תש"כ]] מונה בהוראת הרבי למפקח הכללי על בתי הספר של [[רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש]], ובהקשר זה זכה ל[[יחידות|יחידויות]] ארוכות ומפורטות אצל הרבי.

במקביל לעבודתו ב'רשת', עסק רבות ב[[מבצעי המצוות]] של הרבי, ולאחר ההכרזה על [[מבצע תפילין]] פתח קרן תפילין מיוחדת שהעניקה זוגות תפילין לכל אחד מבוגרי ה'רשת' שהתחייב להקפיד על הנחת תפילין מדי יום.
בנו, אורי, מספר: "זכורני כי בהיותי בניו יורק לרגל נסיעותיי בענייני מפעלי ים המלח, הייתי מתארח בשבתות אצל דודתי, אחות אבי, רישא שתחי' שגרה לא רחוק מ-770.  לבעלה ז"ל היה מקום מתחת לשולחנו של הרבי, בשולחנות שהיו ניצבים לבמת הרבי, ותמיד כשהייתה התוועדות, הרבי היה קורא לי במשיכת אצבע ואומר: "אורי, בוא הנה". הייתי עולה על השולחן לעיני אלפי החסידים שגדשו את האולם הענק ובא לפני הרבי, שנתן לי בקבוק וודקה ושאל בשלום אבא ואמא". (בהקדמה לספרו עומק הפשט, עמ' 7).

בשנותיו האחרונות לקה במחלת לב, בעקבותיה סגר את המוסד החינוכי שניהל, וכשנה לפני פטירתו עבר בהסכמת הרבי להתגורר ב[[ירושלים]], בה עמל על כתיבת ספרו 'ילקוט לתורת הנפש על פי תורת חב"ד', ועסק בזה עד לפטירתו בגיל 70 ב[[כ"ח אייר]] [[תשמ"א]].

בשנת [[תשע"ה]] התגלה מקבץ של [[סיפורי חסידים]] שהעלה על גבי הכתב, והם פורסמו לקראת חג הפסח ב[[שבועון בית משיח]].