עריכת הדף "אליעזר מישולובין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[י"ח אייר]] [[תרנ"ט]] בעיר [[ויטבסק]] לאביו ר' יצחק ולאימו רחל ביילא מישולובין.

בהגיעו לגיל חתונה [[נישואין|נשא]] את רעייתו בתיה{{הערה|נולדה ב[[כ"ה טבת]] [[תרס"א]].}}, בתו של החסיד ר' [[מיכאל גרשון הלוי שמואלביץ]]{{הערה|בנו של החסיד ר' דוד דב (בערל) מנעוועל שנמנה על חסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ואדמו"ר המהר"ש. ר' מיכאל גרשון עצמו היה מנהל קופת בחורים בישיבת תומכי תמימים בנעוועול והיה דואג לכל מחסורם.}}.

על אף רדיפות המשטרה החשאית, הצטיינו בני הזוג מישולובין במידת הכנסת האורחים המופלאת שלהם, ואירחו בביתם לימודים מחתרתיים, התוועדויות, וחסידים שנמלטו מצפרני ה[[ק.ג.ב.]] על אף הסכנה העצומה שבדבר.
[[קובץ:ר' אליעזר מישולובין עם בניו.png|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליעזר מישולובין עם בניו ר' דוד דב, ר' יצחק, ר' חיים אליהו, ונכדו (בנו של ר' דוד דב) ר' בן ציון]]
בשנת [[תש"ב]] בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]] נמלטו כמו רבים ממשפחות אנ"ש לעומק [[רוסיה]] והתיישבו ב[[סמרקנד]] שם היו מראשי הקהילה המקומית ונותרו להתגורר בה עד לשנת [[תשכ"ט]].

סיפר הרב [[יעקב שוויי]]: ר' אליעזר מישולובין פגשה את אם הרב שוויי, והוא גילה לה שבעיר סמרקנד קיימת ישיבת 'תומכי תמימים'. שמועה זו החייתה אותה, והיא לא נחה ולא שקטה עד ששלחה את בניה ללמוד בישיבה. כדי שהשלטונות לא יתפסו זאת, נסעו הבנים בזה אחר זה, ולא ביחד. "כאשר השלטונות הגיעו לבית אימי ושאלו היכן הילדים, היא אמרה שאנחנו ברחנו לה…", סיפר הרב שווי, והוסיף: "אני, הצעיר בבנים, הגעתי לסמרקנד אחרי שאחיי הגדולים כבר היו וותיקים במקום. בזכות גילי הצעיר, ויתר למעני אחי הבכור על הספסל עליו היה ישן. למדנו בתת–תנאים, אבל שמחנו וידענו להעריך היטב כל רגע שאנו יכולים ללמוד תורה ולחיות בחברת חסידים. רק כעבור שנתיים הצליחה אימי להגיע לסמרקנד והמשפחה שוב התאחדה".

לאחר עלייתם ל[[ארץ הקודש]] התגוררו ב[[כפר חב"ד]], וכעבור שנים מעטות נפטר ר' אליעזר ב[[כ"ח טבת]] [[תשל"ד]], ונטמן ב[[בית העלמין הר הזיתים]]. 

רעייתו עברה להתגורר ב[[נחלת הר חב"ד]], שם הייתה ממייסדות ארגון "[[תפארת זקנות]]" ופעלה רבות למען תושבות השכונה. נפטרה בגיל 95 ב[[ג' שבט]] [[תשנ"ו]] ומנוחתה כבוד ב[[הר הזיתים]] שב[[ירושלים]].