עריכת הדף "איסור קטניות בפסח" (פסקה)

==מקור האיסור וטעמו==
בגמרא ובהלכה נפסק במפורש, כי איסור [[חמץ]] חל אך ורק על [[חמשת מיני דגן]]: [[חיטה]], [[שעורה]], כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. לעומת זאת שאר המינים, אפילו אם העיסה הנעשית מהם תופחת, אין זה נקרא חימוץ אלא סרחון, ומותרת{{הערה|פסחים לה, א. רמב"ם הלככות חמץ ומצה פרק ה, הלכה א.}}.

בתחילת תקופת ה[[ראשונים]], בסביבות המאה האחרונה לאלף החמישי (ד'תת"ק-ה'), החל נפוץ בקהילות היהודיות באשכנז וצרפת מנהג להימנע מאכילת קטניות ב[[פסח]]. רבי [[יצחק מקורביל]], הסמ"ק, שחי בתחילת האלף השישי כותב על המנהג "שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים"{{הערה|שם=סמק|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=257&hilite= סמ"ק סימן קכב].}}. כמה מהראשונים ערערו על המנהג, שהרי מפורש בגמרא שלא שייך בקטניות חשש חמץ; רבי [[יחיאל מפריז]] היה אוכל קטניות, מסיבה זו, וגם [[רבינו ירוחם]] כתב{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=19336#p=67&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=%u05E9%u05D8%u05D5%u05EA נתיב ה, חלק ג].}} ש"מנהג שטות הוא".

עם זאת, הסמ"ק מקיים את המנהג, ומסביר שטעמם של האוסרים לא היה בגלל החשש שהקטניות מחמיצים (וכמפורש בגמרא שאינם מחמיצים), אלא בגלל גזירה שבדורות האחרונים, שאינם בני תורה ואינם מבחינים בין המינים, עלולים להחליף בין הקטניות לבין מיני הדגן האסורים, ולהיכשל באיסור חמץ{{הערה|שם=סמק}}. גיסו של הסמ"ק, [[מרדכי בן הלל|המרדכי]], מביא את דברי הסמ"ק ומציין שגם רבי [[ברוך בן יצחק|רבינו ברוך]] ורבי [[שמואל מאיברא]] החמירו ולא אכלו קטניות{{הערה|מסכת פסחים, סימן תקפח.}}.

ואף שבתחילת תקופת הראשונים לא כל האשכנזים קיבלו את המנהג, בסיום תקופת הראשונים כותב [[יעקב בן משה|המהרי"ל]] בשם רבו, רבי [[שלום מאושטרייך]]: "ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה, ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך . . דבר שפשוט איסורו ובא להתירו מכח מנהג שם יסכר פי דוברי שקר, וגם אם תולה בחכם שוא ושקר דבר הנביא ההוא, ואילו היה החכם שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוח על פניו"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8918&st=&pgnum=36&hilite= מהרי"ל, הלכות מאכלות האסורות בפסח].}}.

ה[[טור]] וה[[בית יוסף]]{{הערה|אורח חיים, סימן תנג.}} מביאים את המנהג ומוסיפים לו טעם, שישנו חשש שמיני דגן התערבבו בקטניות, וקשה לבררם יפה. אך שניהם פוסקים שאין חשש בקטניות, ורק האשכנזים חששו לכך. בהתאם לכך ב[[שולחן ערוך]] פסק הבית יוסף שהקטניות מותרות, וה[[רמ"א]] בהגהתו מציין ש"המנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות"{{הערה|שם=שוע|שם, סעיף א.}}.

כך פסק גם [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחנו]], אלא שאדמו"ר הזקן הביא בעיקר את הטעם הראשון - חשש ההחלפה של קטניות בדגן, ולא את חשש התערובת של דגן בקטניות{{הערה|שם=שוע}}. עם זאת, הוא פוסק שיש לחשוש גם לתערובת - ולכן גם מינים שאינם אסורים בגזירת הקטניות, הרוצה לאכלם בפסח צריך לבררם היטב מדגן, ומינים מסויימים כמו כמון ושבת שקשה מאוד לבררם, מומלץ להחמיר ולהימנע מהם עד [[אחרון של פסח|יום טוב האחרון]]{{הערה|שם, סעיף ו.}}.