עריכת הדף "איסור יחוד" (פסקה)

==דיני האיסור==
אסור לנער מגיל בר מצוה ומעלה להתייחד עם אשה מגיל 3 ומעלה. וכן לנערה מגיל בת מצוה אסור להתייחד עם איש מגיל תשע שנים ומעלה{{הערה|משנה תורה להרמב"ם הלכות אסורי ביאה כב, י.}}. 

מדאורייתא האיסור הינו רק עם אשת איש או עם אחת מקרובותיו האסורה עליו מהתורה, אך חכמים אסרו גם יחוד אשה פנויה{{הערה|סנהדרין כא, ב.}}. האיסור הוא מהתורה הוא גם על שהיה עם אחת מקרובותיו או כל אשה שאסורה עליו מדין איסור לאו בלבד (כגון פנויה האסורה עליו באיסור נדה), ומדרבנן אסרו לגבר להתייחד אפילו עם פנויה טהורה.

העונש על איסור זה הוא מכת מרדות, חוץ מהמתיחד עם אשת איש שאין מלקין אותו, כדי שלא להוציא לעז על בניה של האשה. 

מותר לגבר להתיחד עם אשה אם בעלה בעיר כיון ש"אימת בעלה עליה", ויש אומרים שהיתר זה הוא דווקא אם עלול לבא בכל רגע{{הערה|רש"י בקידושין פא. ד"ה בעלה בעיר כתב שהוא כיוון שהאשה מפחדת שמא יבוא בעלה בכל שעה, אולם הרמב"ם כתב כי הטעם הוא "מפני שאימת בעלה עליה", וכן העתיק ב'שולחן ערוך'. בשו"ת שבט הלוי (שם) ביאר כי "אין זה משום פחד דלמא השתא חזי לה, אלא כל שהוא באותה העיר, לעולם פחדו עליה, והוא ענין רגש טבעי, שבהיותו קרוב, בעלותו עליה"}}. ואם האשה היא קרובתו של המתייחד או שגדלה עמו, אסורה בייחוד אף אם בעלה בעיר כיוון ש"לבו גס בה".
אבל לגבר לא מועיל שאשתו בעיר, ומותר לגבר להתייחד רק אם אשתו נמצאת יחד איתו ("אשתו משמרתו").