עריכת הדף "איסור הקרבת בעל מום" (פסקה)

==מדיני המצווה==  
הדינים בהלכה מפרטים את ההבדל בין מום קבוע למום עובר. מום קבוע, שהוא מום שנשאר תמידי, מחייב את פדיון הבהמה, ויש מצוות עשה לפדות אותה. לעומת זאת, בעל מום עובר, שהוא מום חולף שאינו קבוע, לא ניתן להקריב ולא ניתן לפדות אותו, ויש להמתין עד שהבהמה תתרפא או תסתאב לחלוטין.

במסכת ברכות{{הערה|ז, ב.}} נדונה סוגיית המומים העוברין, כמו גרב לח, חזזית שאינה מצרית, ומים היורדים מן העין, שהם דוגמאות למומים זמניים שאינם משפיעים על הקרבת הבהמה אלא אם כן הם הופכים למומים קבועים.

המצווה נוהגת בזמן הבית, כאשר הקרבת הקרבנות אפשרית. באותה תקופה, כל בהמה בעלת מום, בין אם היא שייכת לכהנים ובין אם לישראל, לא תוכל להיות מוקרבת לפני ה', שכן הקרבן חייב להיות תמים, שלם וראוי. המום, בין אם הוא קבוע או עובר, פוגע בשלמות הקרבן, ולכן יש להימנע מלקרוב קרבן כזה.

בקרבנות, השחיטה חייבת להתבצע לפי ההלכה, ואם נעשתה בצורה שאינה כדין – גם אז הקרבן לא יוכל להתקבל. יש לשים לב שהשחיטה עצמה, כמו הקרבה, חייבת להיות כשרה ותקינה, ופרטים אלו מנוגדים גם לאיסור הקרבת בעל מומין, שכן המום יכול להפריע גם בכשרות הקרבן וגם בנכונות ההקרבה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה תצד.}}.