עריכת הדף "אהבה המסותרת" (פסקה)

==מעלתה על כל דרגות האהבה האחרות==
מכמה בחינות נעלית אהבה זו מכל דרגות האהבה האחרות:

'''א. היא אהבה "עצמית"'''{{הערה|היינו, שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא עצמה הסיבה והטעם לעצמה.}}, ולכן אינה נעשית על ידי עבודה{{הערה|לקו"ש ד' עמ' 1151.}}, אינה נפסקת ונחלשת על ידי שום דבר{{הערה|לקו"ש שם, לקו"ת שמ"ע פו ד, בחוקותי מח ג, ר"ה סב ד, שה"ש ו רע"א}}, התוקף שלה מוחלט והחלטי{{הערה|תניא ספי"ח, בראשית תש"ג פכ"ו, באתי לגני תשי"ג פה.}}, והיא קרובה מאד לכל אחד מישראל{{הערה|תניא פי"ח. ובד"ה אתם נצבים תער"ב מבואר שבנקל יותר להגיע לאהבה זו מאשר אהבה הנולדת מהשכל.}}.

'''ב. מולידה כל שאר האהבות'''. אהבה זו היא שורש ומקור (ומולידה את) כל שאר מדריגות האהבה{{הערה|לכה דודי תש"י בתחילתו.}}, הן הדרגות ד[[אהבה טבעית]] והן הדרגות ד[[אהבה ויראה שכלית וטבעית|אהבה שכלית]].

'''ג. היא רק ליחיד''' (ל[[הקדוש ברוך הוא|קב"ה]]), ואינה יכולה להיות מופנית לשום דבר אחר (ללכת שבי{{הערה|היינו, להיות "שבויה" ב[[קליפות]].}} אחר ענייני עולם הזה או אפילו אחר גילוי אלוקות כזה או אחר). אהבה זו נקראת "תשוקה" ו"חשק"{{הערה|אני לדודי תש"ח.}}, כי לשונות אלו מורים על האהבה שבהעלם העצמי של הנפש{{הערה|והחילוק בין שני הלשונות: 'תשוקה' היא האהבה בהעלם שאינו ידוע גם לעצמו, ואילו 'חשק' אמנם ידוע לעצמו - אבל אינו נוגע לפועל, וצריך להביאו לגילוי.}}. ומאחר ודבר עצמי אינו מתחלק{{הערה|דאם אפשר לחלקו נמצא שאינו עצמי אלא מורכב.}}, לכן יכול לאהוב רק דבר אחד.

'''ד. אין בה שום הגבלות'''. היינו, היא נמצאת אצל 'קל שבקלים' ופושעי ישראל{{הערה|תניא ספי"ח דרך חיים יא סע"ד.}} בשווה לצדיקים גמורים, אין בה הפרש בין דור לדור מ[[אדם הראשון]]{{הערה|דרך חיים לז ב-ג.}} עד [[ימות המשיח|משיח]] ולא בין נשמות גבוהות לנמוכות{{הערה|פדה בשלום (בשעה"ת ח"א) פי"ב, דרך חיים יב א-ב. לז ב-ג.}}, ואין בה חילוק בין זמן מועט לזמן רב (שלכן אינו מוכן לכפור אפילו בחיצוניות ורק לפי שעה ולעשות אחר כך תשובה){{הערה|תניא פרק כה.}}, לא בין שבת ויו"ט לימות החול ולא בין תורה ומצוות לבין "בכל דרכיך דעהו"{{הערה|משלי ג' ו'.}}{{הערה|דמאחר ומצד גילוי אהבה זו כל עצם מהותו הוא קדוש לכן אין הבדל בין זמן אחד לשני ובין מעט לרב. לקו"ש ג' עמ' 918 ואילך, ד' עמ' 1022.}}, ואפילו אין בה את מדידות והגבלות התורה{{הערה|לקו"ש ד' עמ' 1322.}} (שלכן כמה צדיקים מסרו את נפשם גם על עניינים שהדין עלי שו"ע הוא יעבור ואל יהרג).

'''ה. אהבה זו היא בתכלית הביטול'''. בשאר כל האהבות מעורבת הרגשת עצמו{{הערה|ד"ה ויט משה תש"ה ותש"ו פ"א.}}  (שהאוהב רוצה להשיג את הדבר הנאהב '''לעצמו'''), ואילו אהבה זו היא מה '''שבטבעו''' נמשך לאור אין סוף בלי שום חשבון כלל{{הערה|לקו"ת תזריע כ ב, תניא פי"ט, תו"א נג א, צט ב.}}.

ולהעיר, שיחד עם האמור לעיל{{הערה|ובספר הערכים דן בכמה מקומות כיצד אין זה סותר: עמ' שנג, שנה, ובמילואים בהערות 42**, 61.}} '''א.''' ישנה אהבה שהביטול שלה גדול '''יותר''' – האהבה "כברא דאשתדל"{{הערה|ד"ה ואתם תהיו לי תר"ס.}}. כי באהבה הטבעית סוף סוף הרצון להיות כלול בעצמותו (או דבק בו{{הערה|שהם שתי מדריגות באהבה טבעית, ד"ה ואתם תהיו לי שם.}}) הם רצון '''עצמו''', ואילו אהבת הבן את האב אינה מצד הבן אלא מצד '''האב''' (שכל מהותה היא שרוצה לעשות נחת רוח לאביו, ואינו חושב על עצמו '''כלל'''). '''ב.''' לפעמים מבואר שמסירות הנפש שמצד האהבה הטבעית '''אינה''' בתכלית ה[[ביטול]] לגמרי, כי סוף סוף '''כל''' אהבה היא [[ישות]], ואילו תכלית הביטול הוא רק ב[[יראה]] דוקא{{הערה|אמרי בינה שער הק"ש ס"פ צדי"ק.}}.